חינוך

לא פעם אנו שומעים ילד או תלמיד מתלונן על בעיה מסוימת. לעתים ה"בעיה" הינה כיסוי לבעיה אחרת, אליה הילד לא מודע. מה עושים במקרה כזה? על בעיות בעייתיות

כל ילד הוא עולם ומלואו, וצריך להתנהג איתו בדרך המיוחדת לו. מאחר וכל ילד הוא יחידי בין האישים, יש לנהוג עמו כפי כישוריו, טבעו ומזלו בלבד. במידה ואין נוהגים כן, בתוך תוכו הוא חש מועקה ולחץ נפשי

הבן מחויב בכבוד אביו מן התורה, אך האם האב צריך לנהוג כבוד בבנו?

באופן טבעי אנו מעוניינים שלילד שלנו יהיה הכי קל שאפשר, רק מה לעשות שלקב"ה יש תוכניות אחרות, והוא מזמן לו לא מעט התמודדויות. מה התפקיד שלנו במערכת? האם עלינו לרפד את דרכו, או לאפשר לו לנסות לבד?

האם מותר לי להכות את בני בן ה-14 כאשר הוא מתנהג שלא כשורה?

מה קורה כאשר זה עתה סיימת את כל ההכנות לשבת, ובדיוק אז מחליטים הילדים למצוא אבני גיר לבנות, ולצבוע בהם את הקירות ואת עצמם? את עומדת לפני צומת שמסתעפות ממנו שתי דרכים, ועלייך לבחור במהירות

המנסה להתוות מתווה אחד לשני ילדים בעלי תכונות שונות, מובטח לו שאת אחד הילדים הוא מקלקל

איך הייתם מגדירים חינוך? גערה, הכאה, מילה טובה? תחשבו שוב

בדי.וי.די אחד מופיעים תכנים לא צנועים, ב"סינדרלה" השאיפה היא להגיע לנשף הריקודים, ב"דוד וגלית" מופיעה פרסומת שצולמה בחוף הים, ועוד לא דיברנו על גרגמל שחולם על מרק דרדסים. במה אנחנו מאכילים את ילדינו?

גיל חינוך למצוות ידוע. אך מתי מתחיל גיל החינוך לדרך ארץ?

הפתרון הקלאסי המוצע כיום לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז הוא תרופות הרגעה כגון ריטלין וקונצרטה. על פניו, נראה שמדובר בפתרון מוצלח, אולם דומה שאין בכוחו לפתור את הבעיה מהשורש

החינוך הממלכתי-דתי הציג לאחרונה את התכנית החדשה ללימודי תנ"ך. תוך זמן קצר עוררה התכנית התנגדות עזה בקרב רבנים מכל המגזרים. הטענות המרכזיות: יחס רדוד לגדולי האומה, ויחס מכבד לחוקרי מקרא בעלי דעות כפרניות

הסכנה הגדולה ביותר המאיימת עלינו אינה במעשי הטרור, אלא בריק התרבותי המביא לגילויי בהמיות ממש ברבים מדי ממיגזרי חיינו

לפני המון זמן, במקום רחוק מכאן, צמח עץ תפוחים ענק. ילד קטן מהשכונה, אהב לבוא ולשחק ליד העץ מדי יום אחרי הלימודים. הוא טיפס לצמרתו, קטף תפוחים ואכל בהנאה, ואחר כך נשכב מתחת לעץ - לחטוף תנומה בצילו. הוא אהב מאד את העץ, והעץ אהב אותו

מה את עושה כאשר חמותך צריכה להגיע לביקור, והילדים המתוקים מחליטים שזה בדיוק הזמן להשתולל בפראות, לדבר בחוסר נימוס, לבכות בהיסטריה, לריב ביניהם, להתלונן על כל מה שמוגש לשולחן ולדבר בטונים צורמים? אין הרבה אופציות, כנראה תרצי לקבור את עצמך באדמה. הבושות... מה עושים?

על עוצמתו של עידוד התלמידים, ועל ההשפעה שיש לנו ההורים והמורים בעצם אמירת מילה טובה לכל תלמיד ותלמיד - במאמר שלפנינו

בית הספר "תורה ומדע" בטבריה מציע לתלמידיו, הבאים מבתים שאינם שומרי מצוות באופן מלא, שילוב מיוחד של תורה, מדע, לימודי ליבה, התמודדויות חינוכיות, עבודת המידות ואפס אלימות. בראיון מיוחד מספרת מנהלת בית הספר, זוהר כהן, גם על מיתוס שהתנפץ מזמן

הם מגיעים ממשפחות חילוניות, אבל הוריהם החליטו לשלוח אותם למסגרות חינוך דתיות. את החששות החליפה שביעות רצון גבוהה מהחינוך לערכים, לצניעות ולמורשת. סיכום עיקרי הכתבה ששודרה לאחרונה בחדשות ערוץ 2

לאחרונה התפרסמה כתבה בנושא: "האם בנתניה יש מספיק מוסדות לחינוך מיוחד?" בתור אמא לילד שהוגדר כלקויי למידה ברמה גבוהה עם הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות נושא הכתבה מאוד עניין אותי, הזדעזעתי. על מנת שתבינו למה, אתמצת תקופה המתפרסת על פני חמש השנים האחרונות

נדהמנו לראות את שיתוף הפעולה של הילדים בתענית הדיבור המשפחתית שיזמנו: הם לא רבו אפילו פעם אחת, הגדולים עזרו לקטנים בלבישת הבגדים, הזכירו להם לברך ברכת המזון, וגילו אחריות בכל נושא אפשרי