חיה הרצברג

"תדעו לכן! הגלות החרדית הכי עמוקה, זו הגלות שלקחה מאתנו שש מאות ושלוש עשרה מתנות של הדרכה, והפכה אותן לשש מאות ושלושה עשר תנאים לאהבה'". חיה הרצברג בטור מיוחד על נפילות

לפעמים קורה לנו שאנחנו מרגישות מנותקות. מעצמנו, מהקרובים לנו ומכל מי שסביבנו. חיות, אבל במצב 'אוטומט'. בלי שמחה, בלי משמעות. מה הפתרון? דיבור אחד של אמת. חיה הרצברג בטור מרגש של "שער הלב"

מכירות את זה שאתן באות לדבר עם ה', הכי אמיתי שיש, אבל לא מפסיקות לשפוט את עצמכן על המקום שבו אתן נמצאות, ובאותה נשימה צועקות לגאולה? אז זהו, שלא ככה נגאלים. חיה הרצברג בטור מחכים שילמד אתכן איך לקבל ישועה

"מאז שאנחנו ממש קטנים, אנחנו לא סובלים את הימים האלה. האדם כמו נכנס למין מבוך כזה - אתה אמור להיות עצוב, אבל אתה לא אוהב להיות עצוב, אז אתה רק עצוב מזה שאתה אמור להיות עצוב ואתה בכלל לא אוהב להיות עצוב, והיית מעדיף לא להיות עצוב עכשיו... אבל חייבים! אז אתה מסתובב כמו כולם עם פרצוף מפורצף" – חיה הרצברג בטור מיוחד על שלושת השבועות וי"ז בתמוז, מזווית שלא הכרתם

ליל הסדר הוא זמן של... סדר. מסע שלם ומסודר, חמשה עשר צעדים שמובילים אותנו מן העומס והניקיונות של ערב החג, אל הסדר ואל הקדושה. בואו נצא יחד למסע

היא לא יכלה לנקות לפסח, כי הקולות השתלטו עליה, והיא לא ידעה מה לעשות. בואו נגביר את הסאונד הפנימי שלנו, ונשחרר את הקולות המלחיצים

"תוך כדי שאת חיה, ואת נראית כל כך קטנה, כל כך לא ייצוגית, תוך כדי שאת חווה בעיקר את איפה שאת תקועה ובקושי בקושי את איפה שאת מתקדמת - קורים דברים כל כך נפלאים... בסופו של דבר ה' יראה לך אותך – ואת לא תאמיני" – חיה הרצברג בטור רווי כאבים - ורווי תובנות

"כמה אימהות יש בעולם, וכולן, הילדים שלהן עושים להן את המוות. מוציאים שיניים, שופכין להן על המפה קטשופ, ומטריפים להן את המוח. ואני לפחות באה אליך. יודעת שאני מגדלת לך את הילדים של עם ישראל. זה לא דבר קטן. זה לא דומה לילד סינִי. אני לפחות יודעת שמהדמעות שלי - נבנה. אתה הולך אחריי בסתר ומכין לי כתר"

"זה נשמע ממש מזעזע. מה זה חיה בדמות אדם? משהו כמו חתולה, ג'ירפה, קיפוד? מה אתה רוצה להגיד? שאנחנו חיות מאחורי הפרצוף המנומס?", וגם: מה שווה ציפורנו של הפחות מישראל? חיה הרצברג בטור גדוש באהבה

"כל כך הרבה פעמים אנחנו מרגישים כמו ילדים קטנים ואבודים. כל אחד שחי כאן בעולם, אם הוא לא זוכר את החוויה שבה הוא הרגיש ילד קטן ביער עם חיות טורפות ומצוקה היסטרית, סימן שהוא מדחיק מאוד יפה את הרגשות שלו. ומי שלא, בוודאי יודע שבחיים של כל אחד מאיתנו יש מקומות שנראים חסרי מוצא. לגמרי" – חיה הרצברג בטור מיוחד על התקופות שבהן אנחנו הולכים לאיבוד. או לפחות כך נדמה לנו...

"כשהרופאים בבית החולים ניתחו את סיפור ההצלה שלה, הם אמרו שאם הדימום היה נמשך עוד עשרים שניות היא הייתה הולכת לעולמה. כשסיפרה לי על כך קיבלתי צמרמורת. אמרתי לה: 'וואי! יהודית! מה זה עשרים שניות? זה כלום!'. היא הסתכלה עליי במבט יציב ואמרה לי: "מה זאת אומרת מה זה עשרים שניות? הייתי על היד של השם" – חיה הרצברג בטור מיוחד על געגועים וסיפור של השגחה פרטית מופלאה

"לכולנו יש שפע של אוצרות, והאוצרות הללו נמצאים אצלנו, בתוכנו, אבל הרבה פעמים ובהרבה תחומים, המסע אל תוך עצמנו עובר דרך כל מיני מצבים ומקומות חיצוניים ומהם הוא שב אלינו. תפסיקו להיעלם ולשקוע. גלו את עצמכם, את העוצמה שלכם, את הייחודיות שלכם"

"רבי נחמן מברסלב אומר בהרבה מאוד מקומות שתכלית העלייה - ירידה. כל אדם שנתקל במילים האלה בפעם הראשונה חושב זה משפט בלי היגיון, אבל לא. זאת לא טעות. תכלית העלייה היא באמת הירידה" – חיה הרצברג בטור מאלף שישנה לכם את ההסתכלות על ניסיונות וקשיים מהקצה אל הקצה

"שנים רבות חלפו עליי בכאב ממש גדול שאפילו לא ידעתי להגדיר. הרגשתי שמשהו לא בסדר, אבל לא הבנתי מה לא בסדר, לא הבנתי מה הבעיה שלי. כל הזמן אמרתי לעצמי: "אסור להתלונן. יש אנשים עם בעיות ממש קשות. ולך הכל כל כך טוב, אז מה לא בסדר?", לא ידעתי להגיד. הרגשתי שבאיזה מקום יש איזו מסיבה ואותי לא הזמינו. באיזה מקום קורה משהו אמתי ואני לא מרגישה שאני מספיק שם. הרגשתי כאב שלא ידעתי לתת לו מילים" – חיה הרצברג בטור מיוחד על כאבים וגאולה

כבר שני עשורים שלספריה של חיה הרצברג שמור מקום של כבוד על מדפי הספרות החרדית. בריאיון מיוחד היא מספרת על מסלול הכתיבה הבלתי שגרתי שלה, ("התחלתי כמזכירת מערכת"), על ההפסקה שנטלה מכתיבה ספרותית ("בגיל 26 יצאתי לפנסיה מוקדמת", ועל המשמעות המיוחדת שיש לכתיבה עבורה ("לכתוב זה כמו להלחין")

לכולנו יש בפנים צעקה. אחת כזאת כמוסה שאנחנו לא מרשים לעצמנו להודות בה אף פעם. עטויים רוב הזמן במסיכות הכי יפות. יכולים לשקר את כולם, אבל רק לא את עצמנו ולא את הבורא... אז איך זוכים לישועה אמתית? צועקים באמת

כל הזמן אומרים לנו כמה חשוב להעריך את מה שיש לנו וכמה אסור להתלונן. אז האם מותר לי לקטר בפני ריבונו של עולם? האם מותר לי להתלונן כשקשה, כשכואב? האם זה לא לשון הרע או כפיות טובה?חיה הרצברג בטור שילמד אתכן שיעור חשוב

כל אחת, בכל יום מחדש, צריכה לעשות תפילה פרטית. כמה דקות של שקט, רק את והריבונו של עולם, לרגע אחד של שקט, ניתוק מכל הרעש של העולם. אז איך בדיוק עושים את זה? חיה הרצברג מלמדת שיעור לחיים, במדור "שער הלב"

עוד יום עובר ואת עייפה ומותשת ומרגישה שאת מתפוצצת. את כל כך רוצה לדבר עם ה' ולספר לו על מה שכואב לך... אבל אז את חוששת שאחרי כל הטוב שהוא מרעיף עליך, אולי זאת כפיות טובה להתלונן עכשיו? מצד שני, אם לא תהיי אמיתית איתו, עם מי כן? חיה הרצברג מסירה את כל הספקות

"הלכתי רחוק בשדות, הגעתי למקום שלא היה שם אף אחד והתחלתי לצעוק: 'אבאאאא! כסףףף! אני לא יכולה יותר! אנחנו חייבים כסף! מלא כסף! אבא!! תרחם עלינו ותביא לנו מהר מהר!'. יש פעמים שאתה מגיע לאיזו נקודה ויודע - אני את הבכי שלי בכיתי, את הדיבור שלי דיברתי, את האמת שלי שמעתי" – חיה הרצברג בטור מרגש על צעקות שמולידות ישועות