חיה הרצברג

"משיח לא יכול לבוא בבת אחת. משיח חייב לבוא קמעא קמעא. אנחנו חייבים להתרגל לצליל. אנחנו חייבים להבין את המהות של הגאולה קצת לפני שהיא מגיעה. אחרת היא תכה אותנו בסנוורים, פשוט לא נצליח להאמין לה" – מוכנים? כדאי שתתכוננו. חיה הרצברג בטור שכולו הכנה לגאולה

"כשיהודי נופל, יש המון עזרה סביבו. זה תמיד ככה ולא ייתכן אחרת. במקומות הכי נמוכים, הכי מוסתרים והכי רחוקים - נמצא שֵם השם הכי גבוה, הקדושה הכי נשגבה וההשגחה הכי מופלאה. השם לא משאיר לבד ילדים שלו שנופלים... והבכי בתשעה באב, הוא בכי האמונה הכי עמוקה בעולם. בכי של געגוע לתיקון, געגוע לבית המקדש, געגוע לגאולה ולישועת עולמים" – חיה הרצברג בטור חובה על תשעה באב, מנקודת מבט שמעולם לא חוויתם

"מאז שאנחנו ממש קטנים, אנחנו לא סובלים את הימים האלה. האדם כמו נכנס למין מבוך כזה - אתה אמור להיות עצוב, אבל אתה לא אוהב להיות עצוב, אז אתה רק עצוב מזה שאתה אמור להיות עצוב ואתה בכלל לא אוהב להיות עצוב, והיית מעדיף לא להיות עצוב עכשיו... אבל חייבים! אז אתה מסתובב כמו כולם עם פרצוף מפורצף" – חיה הרצברג בטור מיוחד על שלושת השבועות וי"ז בתמוז, מזווית שלא הכרתם

אבל אתמול, כשחזרתי הביתה מבית חולים, דיברתי עם השם, סיפרתי לו ושיתפתי אותו מה אני מרגישה, מה עובר עליי ומה קשה לי. ופתאום נכנסה לי כזאת שמחה גדולה שהתחלתי לרקוד. רקדתי והרגשתי שבחיים שלי לא הייתי כל כך מאושרת". חיה הרצברג בטור חובה על הרפיה ורפואה. על אהבה שמביאה אהבה, ונחמה שמביאה נחמה

ליל הסדר הוא זמן של... סדר. מסע שלם ומסודר, חמשה עשר צעדים שמובילים אותנו מן העומס והניקיונות של ערב החג, אל הסדר ואל הקדושה. בואו נצא יחד למסע

היא לא יכלה לנקות לפסח, כי הקולות השתלטו עליה, והיא לא ידעה מה לעשות. בואו נגביר את הסאונד הפנימי שלנו, ונשחרר את הקולות המלחיצים

"תוך כדי שאת חיה, ואת נראית כל כך קטנה, כל כך לא ייצוגית, תוך כדי שאת חווה בעיקר את איפה שאת תקועה ובקושי בקושי את איפה שאת מתקדמת - קורים דברים כל כך נפלאים... בסופו של דבר ה' יראה לך אותך – ואת לא תאמיני" – חיה הרצברג בטור רווי כאבים - ורווי תובנות

"כמה אימהות יש בעולם, וכולן, הילדים שלהן עושים להן את המוות. מוציאים שיניים, שופכין להן על המפה קטשופ, ומטריפים להן את המוח. ואני לפחות באה אליך. יודעת שאני מגדלת לך את הילדים של עם ישראל. זה לא דבר קטן. זה לא דומה לילד סינִי. אני לפחות יודעת שמהדמעות שלי - נבנה. אתה הולך אחריי בסתר ומכין לי כתר"

"אני כזאת עדינה. כזאת רוחנית. כזאת דקה. לא מתאים לי שום משא של עוון. העוון הזה נפל עליי, מעך אותי והכאיב לי. כמו שטף דם פנימי בתוך הנפש. עוד כחול. עוד שחור. עוד ירוק. עוד כואב. עוד מכה. עוד זפטה אדירה שקיפלה אותי לגמרי, כולי חבורות ופצעים..."

"זה נשמע ממש מזעזע. מה זה חיה בדמות אדם? משהו כמו חתולה, ג'ירפה, קיפוד? מה אתה רוצה להגיד? שאנחנו חיות מאחורי הפרצוף המנומס?", וגם: מה שווה ציפורנו של הפחות מישראל? חיה הרצברג בטור גדוש באהבה