המכתב שלא יישלח לעולם

מהנפילות לומדים לקום, לא לוותר ולהתייאש, אלא להתקדם. המכתב שלא יישלח לעולם

הפסיקו לבנות סביבכם חומות – לא של מלבושים, לא של כבוד, לא של תואר, לא זוהר. המכתב שלא יישלח לעולם

מבין רסיסי דמעותי המלוחות, ותחת עפעפי שמבכי נפוחות, מסתכלת אני עליכם, ואומרת, וכי יודעים אתם מה אני בליבי נוצרת?! המכתב שלא יישלח לעולם

אמונה אינה כה רחוקה. קיימת היא בתוכה, רק צריך לדבר אליה, לעוררה.

זו לא חוכמה להאמין ולעשות מצוות כשהכל טוב ונעים בחיים. תאמיני בטוב של ה' גם כשהוא נסתר לכאורה

הייאוש תפס אותי וחיבק אותי בשתי ידיים, תפס את מקומה של התקווה, נתן חלק שלם לאכזבה.

"ועדיין מתוך חושך, כבדות, עבדות – אני רואה ומדמיינת ישועות".

אחד שדבר בלי הפסקה, אחד שלעס מסטיק, אחד שברח ואחד שכלל לא הגיע... משודכים, זכרו: מדובר כאן בבני אדם!

כל שליבי מבקש – שתבוא, שתראה לי שאתה כבר פה, שהלב שלי ירגיש, ואיתך, זה לא יגמר, לנצח.

לברוח, לנוס, להתחבא – זה לא משחק, אלא המציאות. המכתב שלעולם לא יישלח, שנכתב ליום השואה האחרון