המכתב שלא יישלח לעולם

אם יש פה מורים שקוראים את זה, או מבוגרים, אני מתחננת, שימו לב גם אל הילדים שנראים בסדר, שמחייכים והכל איתם נראה טוב. כי יכול להיות שדווקא הם מסתירים בתוכם מטען שלם של רגשות כואבים ותסכולים. זה גיל ההתבגרות, והוא קשה

תן לי להתנקות מכל טיפת חמץ של חשד ברמת הרחמים האהבה שלך כלפי. אתה טוב ומטיב, אני האחת והיחידה שלך

תרפד לי את הדרך, כן, כמו ילדה קטנה. שא אותי על כפיים, תלמד אותי להישען ללא פחד

תבינו, זה לא עוזר שאתם אומרים לי "את בחורה מצוינת, את יפה, את מוכשרת, יש לך עבודה ואת מרוויחה יפה מאוד". איך בדיוק כל הדברים האלו עוזרים לי

זה לא הלילה הראשון שאת גורמת לי לבכות, "חברה". את שוברת לי את הלב

הרי אני לא רוצה שיום אחד יהיה סיכוי, אפילו אחת למיליון, שאחותי תיגש אלי בצורה כזו או אחרת ותגיד לי: "הייתה לי הצעת שידוך מעולה, אבל הפסדתי אותה, כי חיכיתי לך...".

אני צריך שתפתח לי פתח, אני צריך – כי חוץ מזה לשום דבר אין בי כח

בתוך תוכי אני יודע שאני צריך לשחרר, לוותר עליך כפי שאתה ויתרת עלי, והאמת – שאני באמת עושה את זה. עושה כמו גדול כבר חצי שנה

אני רוצה לזכור תמיד שכשאני מתלבשת בצניעות, אני יוצרת בעולם עוד שפע, עוד השראת שכינה

זה קורה כשמקבלים עסקת חבילה, ואם משהו נכשל או לא מסתדר – נאלצים להיפרד מהכל. אני כואבת את הפרידה ממך! כואבת את הידיעה שבקרוב ממש כבר לא תזכרי אותי