רווקה

הדסה סאסי, רווקה בת שלושים פלוס, אזרה אומץ ופרסמה ברבים מכתב אישי במיוחד שכתבה לאמה. 'טאטי, אם לא למעני עשה למען כבוד בית אבא, ואם לא למענך, עשה למען אמא', כותבת הדסה, ופורטת בכאב על נימי הנפש העדינים ביותר

איך זה קרה, שאיפשהו בדרך לאהוב - הלכנו לנו לאיבוד? מתי החתן שלך יבוא "חינם"?! אל תסתכלי על הזמן, כי מי שמחכה באמת, אין אצלה מושגים של זמן. בדיוק כמו יעקב אבינו, שעבד שנים על גבי שנים, באהבתו 'אותה'

את השיר הבא, קיבלנו ממישהי שבשנות הרווקות הארוכות כתבה שיר שמתאר את התקופה שעברה, בשעה שעוד ועוד חברות מתחתנות סביבה. היום, בחסדי ה' היא כבר נשואה – אבל עדיין שומרת את השיר ההוא מאז...

"המכתב הזה נכתב לא רק לך, אלא לכל הרווקות במצבך, שהרגו את הילדים שלהם עוד הרבה לפני שנתנו להן סיכוי לחיות". שירה כהן מגיבה למכתב שריגש רבבות ברשת, ומצביעה על הטעות הבסיסית שביסודו

ירידה במעלית עד לקומת הייאוש, החזירה אותי למעלה עם תובנה אחת: החיים שלנו לא נמדדים בשאלה אם התחתנו או לא. רווקים, אלמנים, גרושים, אוכלים, יושבים, או בוהים – הדבר היחיד שנצטרך לתת עליו דיווח בסוף היום, בסוף החיים, זה מה עשינו עם החיים – ולא מה הוצאנו מהם