דבורי וקשטוק

אם יש משהו שקשה לך לעשות, חפשי איך ליצוק בו משמעות, ותראי איך בשניות הכל משתנה, לטובה, כמובן

פתאום, אחרי 3 לידות שדקה אחרי הלידה חזרתי לעבודה במשרה מלאה, לא רציתי לעבוד. רציתי לשבת עם הקטנה ולבהות בה עד אינסוף. רציתי לנשום. להיות ברגע הנתון בלי לתכנן כלום. בלי להציב עוד מטרה או עוד יעד

מזה מספר שנים שאני לא מקבלת זוגות לתהליך משותף, אלא מקבלת אלי את האישה או מפנה אותה לאשת מקצוע אחרת בצוות שלי, ואת הבעל מפנה לאיש מקצוע אחר. מדוע?

היא חשבה שאני צוחקת, אבל הייתי רצינית מאד. "תתאמני על היכולת שלך לדבר על קונפליקטים. אלו החיים. יש דברים שלא תדעי לזהות לפני החתונה. קדימה"

למה אנחנו שונאים, ולמה זו תגובה כל כך אוטומטית שלנו? ומה עושים כדי לאהוב אהבת חינם?

על הרצון שלה לשקט ולמנוחה, מול הצורך של הילדים באמא פעילה, על הבעל שמבשל ולא שוכח מה אוהב כל אחיין, וגם על התמודדות לא פשוטה, דרכה הבינה עד כמה השבת חשובה עבורה: דבורי וקשטוק על השבת שלה

לפני שתגידי: "נו, מה לעשות, ככה נולדתי", אני רוצה לגלות לך שאף אחד לא נולד ככה. אף אחד! גם את יכולה לראות את עולם דרך משקפיים נעימות ולחיות את החיים טוב יותר

דבורי וקשטוק על המילים הטובות שנותנות לה כוח לאורך הדרך, ועל הדברים ש"אמורים" לתת כוח, ובעצם רק מחלישים

אנחנו מתוכננות מאד. פתאום חשוב לנו מאד לרדת לפרטים ולברר על קוצו של יוד כל דבר, ולבדוק את כל הרווחים ואת כל הסיכונים. תכל'ס, הגיוני. נשמע אפילו בוגר מאד ואחראי

אפשרתי לעצמי לכתוב הכי אותנטי שאפשר מתוך מחשבה שממילא לא יודעים מי אני, אז למה לא לתת את כל הערך שאני יכולה? וכך יצא שכל העולם ואשתו, בעיקר אשתו, קראו את רגשותי הכמוסים ביותר

אוסף של קשיים שנחתו בבת אחת גרמו לדבורי להפסיק לכתוב, לקבל עזרה ובעיקר להרפות. אז מה קרה, ומה לומדים מזה?

שינוי שהוא כל הזמן בתנועה קדימה הוא לרוב שינוי לא אמיתי. כי גם בתהליך השינוי יש שינויים. אבל במקום להישאר בנפילה, צריך לקום ממנה

מקום מקצועי חייב לאפשר מקום, הכלה, אמפתיה, הקשבה וסובלנות. אפס ביקורת. אפס שיפוטיות. על זה את משלמת לא רק בכסף, אלא בחשיפה, באמון, בכוחות נפש

אפשר ללכת בשיטה של זבנג וגמרנו, אבל תוך זמן קצר לחזור אחורה ויותר מזה. בשביל להצליח לטווח ארוך, צריך להשקיע לאט לאט

היא לא הרגישה שהיא בסכנה. התרגלה לנח, למוכר, ולא הבחינה שהנוחות אליה היא התרגלה ערפלה את חושיה הדקים

יום הכיפורים כבר עבר, אבל אף פעם לא מאוחר לדון לכף זכות. גם את נהג המונית הזה, שהתנהג כל כך לא יפה

הסדנה האינטרנטית של דבורי וקשטוק ב"קמפוס היהודי" של הידברות נפתחת היום, ומגשימה לדבורי חלום. אולי היא תגשים גם לך

יומולדת הוא סתם מספר וסתם יום אם לא עשית משהו אחרת, טוב יותר, מהמספר הקודם שחגגת. אם לא התקדמת

איך הבת הפכה בורקס לפיצה, ואיך גרמתי לבת השניה לאכול סלמון בסעודת שבת? על פנינים של יצירתיות שאפשר ללמוד לפתח