דבורי וקשטוק

את באמת רוצה להשיג משהו? מה את מוכנה לעשות בשביל זה? לא מה אחרים צריכים לעשות. מה את יכולה לעשות

למה אי אפשר ללמוד קורס קצרצר, וללכת לטפל? למה חייבים סטאז', ואיך זה שנותנים תעודה מקצועיות לאנשים חסרי הכשרה?

מיהם ה"שומרים" שלנו, ועל מה בדיוק השומרים? איך מזהים אותם ואיך מתגברים עליהם?

"הילדים שלי לא מובנים מאליהם, לא רק משום שכל תינוק שנולד לכל אחת זה נס בפני עצמו, אלא משום שעברתי דרך ארוכה וכואבת עד לרגע בו החלטתי להיות אמא", דבורי וקשטוק בטור מעצים על הבת הרביעית שנוספה למשפחתה והתובנות שבדרך

במשך שבע שנים התגוררה דבורי וקשטוק עם משפחתה בדירה צפופה וקטנטנה. בערב פסח, כשהיא חשה שכבר אין לה סיכוי להמשיך לשרוד כך, היא החליטה 'לנטוש' את הבית, ואז הגיעה הגאולה הפרטית שלה

איך יוצאים לחירות כאשר הבית הוא קטנטן, אין בו חלונות ואפילו תקרה סבירה אין בו? דבורי וקשטוק חושפת בטור מיוחד את סיפור דירתה הקטנטנה, וההתמודדות הבלתי אפשרית

"הרגשתי כמו בטרייה שסחטו אותה בכל הכוח ואז סחטו עוד קצת. ואז מעכו אותה מכל הכיוונים כדי לגלות אולי נשארה עוד טיפת אנרגיה בפנים, ולא נשארה אנרגיה משום סוג שהוא". דבורי וקשטוק מסכמת את חג הפורים

"זהו סיפור שסיפרה לי אישה בזעם רב ועם דמעות בעיניים. היא כל כך עדינה, רגישה וטובה שהיא לא הצליחה אפילו לבטא את הזעם שלה במילים, וזה כשהיא מתמודדת בתוך מערכת יחסים מורכבת. כן, ככה הרסו לה את החיים במחי יד"

דבורי וקשטוק ביקשה בסך הכל להתארח עם משפחתה באשדוד לרגל אירוע משפחתי, אך בשל השיטפונות שנוצרו בכבישים הם לא הצליחו להגיע לדירתם. ומהן התובנות שעלו במוחה דווקא באותם רגעים קשים?

מהן התובנות שקיבלה דבורי וקשטוק דווקא כאשר עמדה בתחתית הירידה עם שלושת ילדיה? מה העצה שקיבלה, ואיך זה מתקשר ל'בעל הלב שמחה' מגור?

לאחרונה אני פוגשת יותר מידי אנשים שקפאו: הם מחכים ל'משהו' שיקרה ובינתיים מוותרים על חיים שלמים. מתי הם יחיו באמת? כשיתחתנו, או כשירזו, או כשיסיימו לחתן את הילדים... הבשורות הטובות? אפשר להעיר אותם לחיים

חיפשתי את האור והוא לא היה שם. לא היתה לי שום תקווה. אז איך זה שבסך הכל שנה לאחר מכן מצאתי את עצמי עומדת מול הנרות עם בעלי החדש ובוכה דמעות של הודיה?

הייתי ילדה קשה כי היו לי חיים קשים. רציתי למות, והאמנתי שככה יהיה יותר טוב לכולם. אבל מורה אחת התעקשה לא לוותר עלי – ומצאה את השליח הנכון להציל אותי

אני ואמא שלי העברנו שנים רבות במלחמות. רק בגיל 27 הבנתי שהיא האישה שדאגה לי הכי הרבה בעולם – אבל הכלים שבהם גידלה בהצלחה שבעה ילדים, פשוט לא עבדו אצלי

רצה הקדוש ברוך הוא ואני מגדלת ילדה בת ארבע וחצי שדומה לי כשתי טיפות מים: ילדה יצירתית ומצחיקה שהיא גם מאתגרת במיוחד, שוקלת מעל 30 קילו ואוהבת מאד מאד לאכול. נשבעתי: היא לא תעבור את מה שאני עברתי