הורים

אַבָּא שֶׁל דָּוִד הֵבִין אֶת הַדָּבָר, הוּא נִגַּשׁ לַבֶּן שֶׁלּוֹ וְאָמַר: "אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁמֵּהַיּוֹם אֶשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת. בֹּא, נֵלֵךְ הַבַּיְתָהּ יַחַד.." דָּוִד נָתַן לְאַבָּא שֶׁלּוֹ נְשִׁיקָה בַּיָּד וְאָמַר: "אֲנִי מְאֹד שָׂמֵחַ שֶׁשְּׁנֵינוּ שׁוֹמְעִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.."

הֶעָשִׁיר רָץ מַהֵר הַבַּיְתָהּ וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: "אִשְׁתִּי, אִשְׁתִּי.. צְרִיכִים לְהִתְכּוֹנֵן!!" "מָה קָרָה?" הִיא שָׁאֲלָה, וְהוּא אָמַר: "הָרַב הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ רַבִּי סְעַדְיָה גָאוֹן צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לָעִיר שֶׁלָּנוּ, אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהִתְכּוֹנֵן, לְהָכִין לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד בַּבַּיִת, לְהָכִין הַרְבֵּה מַטְעַמִּים וְאֹכֶל.."

הֶעָשִׁיר כָּל כָּךְ שָׂמַח שֶׁהַבֹּקֶר הִגִּיעַ.. אֶלָּא שֶׁלְּפֶתַע נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת בַּדֶּלֶת אֲבָל הַפַּעַם דְּפִיקוֹת חַלָּשׁוֹת וַעֲדִינוֹת.. הוּא הִתְפַּלֵּא: "מִי יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי בְּשָׁעָה כָּל כָּךְ מֻקְדֶּמֶת בַּבֹּקֶר?" הוּא הֵצִיץ מֵהַחַלּוֹן לִרְאוֹת מִי שָׁם, וּמָה הוּא רוֹאֶה? הוּא רוֹאֶה אֶת אַרְבַּעַת הַשּׁוֹדְדִים עוֹמְדִים בַּדֶּלֶת..

רַבִּי אַבְרָהָם לֹא עָנָה לוֹ כְּלוּם, כִּי רַבִּי אַבְרָהָם הָיָה צַדִּיק וְיָדַע שֶׁכַּאֲשֶׁר צוֹעֲקִים עָלֶיךָ - אַף פַּעַם אַל תַּעֲנֶה! תָּמִיד תּוֹרִיד אֶת הָרֹאשׁ בַּעֲנָוָה. הוּא קָם וְיָצָא הַחוּצָה בְּשֶׁקֶט..

הַמְּשָׁרְתִים שֶׁלָּה הֵכִינוּ בֵּיצִים בְּכָל מִינֵי צוּרוֹת: חֲבִיתָה, מְקוּשְׁקֶשֶׁת, בֵּיצַת עַיִן, שַׁקְשׁוּקָה, בֵּיצִים קָשׁוֹת, בֵּיצִים רַכּוֹת, סָלַט בֵּיצִים, וּפַשְׁטִידָה עִם הַרְבֵּה בֵּיצִים.. הֵם הֵבִיאוּ אֶת כָּל זֶה לַשֻּׁלְחָן.. אֲבָל אֵיךְ שֶׁהַמַּלְכָּה רָצְתָה לֶאֱכוֹל הִיא אָמְרָה: "אוּוּוּף!! מָה זֶה הָרֵיחַ הַזֶּה?.. "

אֲחוֹתוֹ שֶׁל הָאֲרִ"י הִתְרַגְּשָׁה לִשְׁמוֹעַ שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ, וְהִיא חִכְּתָה שֶׁה' יִתֵּן לָהּ בֶּן. עָבְרוּ עוֹד כַּמָּה שָׁנִים וְהִיא בָּאָה שׁוּב לָאֲרִ"י וְאָמְרָה: "נוּ, אֲנִי מְחַכָּה הֲמוֹן זְמַן, מָתַי זֶה יִקְרֶה??" וְהָאֲרִ"י אָמַר לָהּ: "בְּעֶזְרַת ה' בְּעוֹד שָׁנָה יִהְיֶה לָךְ בֶּן, הַבֶּן הַזֶּה יִהְיֶה מְאֹד מְיֻחָד

בני הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ, מִצַּד אֶחָד אָהֲבוּ אוֹתוֹ מְאֹד, אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי הֵם רָאוּ שֶׁהוּא לֹא יַצְלִיחַ בַּלִּמּוּדִים שֶׁלּוֹ, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַצְלִיחַ בְּלִי לָדַעַת לִקְרֹא?!

כָל הַשָּׂרִים הִתְפַּעֲלוּ וְאָמְרוּ: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אַתָּה מַמָּשׁ חָכָם!". אֲבָל הַמֶּלֶךְ לֹא הָיָה גַאַוְתָּן, הוּא אָמַר לָהֶם: "זוֹ לֹא הַחָכְמָה שֶׁלִּי. לָמַדְתִּי אֶת זֶה מִיֶּלֶד יְהוּדִי קָטָן שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ: יְהוּדָה לִיוָא בֶּן בְּצַלְאֵל"

הָרַב לָקַח אֶת הָעֵט וְכָתַב עַל הַדַּף שָׁלוֹשׁ שְׁאֵלוֹת קָשׁוֹת מְאֹד בַּתּוֹרָה, וְאָמַר לָהֶם: "תֵּלְכוּ בְּכָל הֶעָרִים וּתְחַפְּשׂוּ רַב צַדִּיק שֶׁיֵּדַע לַעֲנוֹת עַל שְׁלוֹשֶׁת הַשְּׁאֵלוֹת הַקָּשׁוֹת הָאֵלּוּ, הָרַב שֶׁיֵּדַע לַעֲנוֹת עַל זֶה - הוּא יִהְיֶה הָרַב שֶׁלָּכֶם"

בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהָלַךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אָמַר לְעַצְמוֹ: "מְעַנְיֵן אִם הַמַּטְבֵּעַ עֲדַיִן נִמְצֵאת שָׁם.." הוּא הָיָה סַקְרָן לִרְאוֹת, וְהָלַךְ לְאוֹתוֹ מָקוֹם. וּמָה הוּא רוֹאֶה שָׁם?

בִּגְלַל שֶׁרַבִּי יְשׁוּעָה לָמַד תּוֹרָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְהִתְלַהֲבוּת, הוּא זָכָה לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה נִסִּים וְלַעֲזֹר לְעַם יִשְׂרָאֵל. הַיּוֹם נְסַפֵּר לָכֶם עַל נֵס אֶחָד

"הַאִם רָאִיתָ אֶת נִיקוֹלַאי נִכְנַס לְכָאן הַיּוֹם?", שאלו את השומר. וְהַשּׁוֹמֵר אָמַר: "כֵּן, לִפְנֵי כִּשְׁעָתַיִם הוּא הִגִּיעַ לְכָאן... אֲנִי אֲפִילוּ בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ לוֹמַר אֶת הַסִּיסְמָא וְהוּא אָמַר אוֹתָהּ"

הַיְּהוּדִי הִתְחִיל לִצְעֹד בַּשְּׁבִיל לְאַט לְאַט כְּשֶׁהוּא מַמָּשׁ עָצוּב. "אֵיךְ יִהְיֶה לִי עַכְשָׁו כֶּסֶף לִקְנוֹת אֹכֶל לַחַג? כַּנִּרְאֶה שֶׁלֹּא אֶזְכֶּה גַם הַשָּׁנָה לַמִּצְוָה הָאֲהוּבָה עָלַי"

דָּנִיֵּאל הוֹצִיא מַטְבֵּעַ לִצְדָקָה וְנָתַן לוֹ... אֲבָל דָּוִד אָמַר: "דָּנִיֵּאל, תִּסְתַּכֵּל עָלַי, אַתָּה לֹא מַכִּיר אוֹתִי? אֲנִי דָוִד הֶחָבֵר שֶׁלְּךָ..."

הַיֶּלֶד עָמַד מוּל הַכֶּסֶף וְאָמַר לְעַצְמוֹ: "מָה כְּדַאי לִי לַעֲשׂוֹת? מִצַּד אֶחָד, הַכֶּסֶף הוּא מֻקְצֶה וְאָסוּר לְהָרִים אוֹתוֹ.. אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי, אִם אֶקַּח אוֹתוֹ אוּכַל לִקְנוֹת הַרְבֵּה דְבָרִים"

רַבִּי מֹשֶׁה הוֹצִיא מֵהַכִּיס אֶת הַמַּטְבֵּעַ זָהָב שֶׁרַבִּי שְׁמֶעלְקֶה נָתַן לוֹ וְאָמַר לַשָּׂר: "הִנֵּה, קַח אֶת זֶה וּתְשַׁחְרֵר אֶת הַיְּהוּדִי.." הַשָּׂר רָאָה אֶת הַמַּטְבֵּעַ וְהִתְגַּלְגֵּל מִצְּחוֹק

מול הפרסומות שמציגות חוצפה של ילדים כלפי הוריהם, איפה המבוגר האחראי שידפוק עם היד על השולחן? אנחנו כל הזמן מצקצקים בלשון, מתלוננים על הדור החוצפן, על ירידת הדורות, אבל היי, מה איתנו? איפה האחריות שלנו לקום ולרוצץ את ראש הנחש שמנסה להכניס לנו בדלת קדמית את הרעה החולה הזאת?