הורים

הכניסה למרתף בדוידוף, התעקשות של ילדה אחת קטנה, ההצלחה כנגד כל הרופאים, והשיטה החדשה שאימצו במרתף בעקבות שבו'ש

"דרכו של היצר היא להכביד את העבודה על האנשים, ואז מרוב עייפות, גם כשאני לידם הם פשוט לא רואים אותי. אני צועק להם: 'עצרו, אני כאן, הירגעו, פתחו לי את השער שסגרתם כי פחדתם שמישהו יפריע לכם לחפש את החיים'. אבל אף אחד אינו מקשיב לי...".

כמה גלגלים קטנים יכולים ללמד אותנו מוסר על הכדור הגדול שאנו חיים בו

כאן ב"שניידר", בטבורה של המחלקה האונקולוגית לילדים. עם ישראל כולו עטוף בטלית ובלבן, בתפילה מול ארון הקודש, באימה, ואנו ב"שניידר"... ללא ארון קודש, ללא ספר תורה, ללא טלית, ללא לבן, ללא שליח ציבור וללא אנשים

על הקו סוכן הנסיעות: "משפחה יקרה, צהריים טובים לכם. לאחר סריקה מקיפה של שלל האפשרויות, שתי בשורות בפי, אחת טובה ואחת טובה פחות. באיזו בשורה אתם רוצים שאתחיל?"

איך להתמודד עם הביקורים של הילדים הנשואים, מבלי לפגוע בילדים שחיים עדיין בבית?

"מה אמרת? למה התכוונת? קרה משהו? איפה הן? איפה שבוּש? איפה אביטל? למה הן לא בבית?" - הדרמות שליוו אותנו

למה חשוב לאכול חמין ביום השבת, ומה קרה למי שהקפיד לאכול בשבת דווקא חצילים?

סוויטש בראש זה מה שכל אחת עושה באיזשהו שלב, מי במוקדם ובמי במאוחר. המעבר בין שלבי הילדות לבחרות, לנישואין ולאימהוּת הם לא רק חיצוניים, יש בהם גם שינוי תודעתי, אותו לומדים עם הזמן

כמה כבר אפשר לגרד? אבל אני מגרד. כל המשחות שנאספו מכל המחלקות השוכנות בבניין בית החולים לא הועילו מאומה. רק לגרד, ורק אבא...

וכך חזר על עצמו מעמד חיפושים זה בכל מחלקה ומחלקה ממחלקות בית החולים, ובכל קומה וקומה מקומות בית החולים, ובכל חדר וחדר מחדרי בית החולים, חוץ מקומה אחת... חוץ ממחלקה אחת... אחת ויחידה. קומה שבע – המחלקה האונקולוגית

אף אחד מן הילדים אינו יודע על התכניות הקורמות עור וגידים, וביום ראשון בעזרת השם מגשימים את המשאלה לאחר אין ספור של אכזבות ודחיות... אבל הפעם התברר שהתכניות הרחיקו לכת יותר מדי

מדוע התמונה הזו הצליחה לרגש אלפים ברשת, ולמי שייכת הבובה שבתמונה?

איזה הורים אתם? משגיחים צמוד? בטוחים? או שאתם לא נוכחים בחייו של הילד? ומה הנכון?

שמחת הילדים בבית הרקיעה שחקים, ושמחתה של שבוּש שחקה רקיעים. כבר ניצב אני בטור המכוניות העומדות ברמזור לכיוון שמאל ברחוב רבי עקיבא־הרב קוק. רואה אדום וממתין לירוק, אבל במקום זאת הגיע השחור. צליל מנגינת הטלפון מנדנד לי את נדנודו

אמרתי "תוכנית" בלי כוונה? עוד לא עברו דקות מספר בתוככי הסעודה, ואנו מבחינים ששבוּש כבר אינה קופצנית כמקודם. החיוכים והשמחה התחלפו במבטים קפואים וחמוצים

יכול צוות שלם של מומחים לשבת יום וליל, לטכס עצה ותבונה, לחשוב מחשבות, להעלות חששות, ולתכנן תכוניות, ולבסוף יבוא הילד הקטן וה"טיפש", וברוב תמימותו הטהורה יפתור את הבעיה במחי יד, לתדהמת כולם

לפעמים מרוב ביקורת הילדים מתחילים להתרחק מההורים ולהתמרד. כיצד ניתן לקרב אותם אלינו בחזרה? הרב זמיר כהן מעניק עצות חכמות שיסייעו לשקם את הנתק שנוצר בין ההורים לילדים. צפו

שבוּ'ש כמו שבוּ'ש, אינה נשארת חייבת. היא פונה אל ר' שלמה ישראלוביץ ואומרת לו: "גם אני רוצה להעניק לך שי קטן כהכרת הטוב על כל מה שעשית לאבא שלי ובשבילי. אתה מוכן לקבל ממני?"

"הסרט שלנו לא היה סרט שאנו צופים בו, כי אם אנחנו בו השחקנים הראשיים, ניצבים זקופים אבל מאולצים במרכז הפודיום. וכמו בכל סרט מתח, גם בזה שלנו, לא ידענו את סופו, אלא רק בסופו... המערכה הנה היא לפניכם, ארוכה, מאתגרת, רווית אמונה, כואבת ומחזקת"