הורים וילדים

האב נתן לבנו להשקות את הצמחים, אולם הוא לא ציפה למה שקרה לאחר מכן

תקשורת מקרבת כוללת בתוכה גם דברים שמחים, וגם דברים כואבים. וכאמהות, נשתדל להיות במקום שמסוגל להכיל, בנוסף לשמחתם, גם את כאבם של ילדינו

מה עשים עם אירוח של שתי משפחות שיש מריבות ביניהם? האם סבתא צריכה לפשר?

חום ואהבה מנקודת מבטו של ילד או נער מתבגר, שונים לגמרי מכפי שאנו תופסים

הזמן עובר, הילדים גדלים, ובסופו של דבר – כמו שנגמלים ממוצץ ומחיתולים, גם אמורים ללמוד לחיות ביחד בשלום ולהיגמל ממריבות. או שלא

איך בונים את בריאות הנפש של ילדינו, כך שתוכל להוות קרקע פורייה לחינוך?

התפקיד שלנו כאימהות במקום הזה לא נגמר לעולם. תפקיד לא פשוט, תפקיד שדורש מאתנו הרבה כוח ואמונה שכל מה שהילד חווה – זה רצון הבורא

את מרגישה על ספסל הנאשמים. הגישו תלונה נגדך. מיד את מגיבה במתקפת נגד: "אבל את היית לפני שבוע, ולפני שלוש שבועות. ושכחת שביום ראשון קפצת... והשארת... ושמרתי..."

אותה תרעומת שאנו מנסים להחזיק מאחורי סורג ובריח, מציצה החוצה דרך הבעות פנים, דרך חיוך מאולץ ועוד. הצד שמנגד מרגיש היטב שמשהו לא תקין, ומרגיש רע עם המצב

על מתנת יום הולדת בתוך קופסה ריקה, ועל האהבה האינסופית שלך לילדים, ושלהם אליך

בתור צחוק חשבתי, שאולי כדאי לתפוס את הערב הרצוי מיד באסרו חג של סוכות, יחד עם הסופגניות הראשונות שצצות במאפיות

צודק זה אומר שאני מבינה שדעתך אחרת, כי זה בטוח נכון, לכל אחד יש הדעה שלו, ואחרי שאני רואה שאתה צודק, אני יכולה להזכיר לך שאתה גם צדיק

"אולי כשאת תהיי אימא, אימא יהיה הסטטוס הכי נחשב. אולי פעם 'אימא' יהיה כמו ד"ר או פרופ'. אולי סוף סוף יבינו שאימא זה הרבה יותר מלהוסיף שם של ילד לתעודת הזהות"

אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שילדינו לא מתחשבים, נקבל בחזרה סבל, וכאב, ונפסיד מראש. אפשר גם אחרת

בדיוק מזה חששת, שהיא תסרב. קשה לך מאוד לקבל סירוב. כשאת כבר מחליטה סוף כל סוף לבקש, אין מקום לסרב לך

תקשיבי טוב יקרה, הילדים שלך הם הסיבה הכי גדולה שהגיע הזמן שלך להשקיע בעצמך. שימי לך כתר. תבחרי מקום אחר

חמות יקרה, את רואה שכלתך לא עוזרת לך בהגשת האוכל לשולחן? אל תמהרי להסיק מכך שהדור הצעיר הוא אנוכי ועצלן. תציעי לה את לעזור לך

למה אנחנו חווים תסכולים מהילדים, ואיזה שיעור נוכל ללמוד מכל אחד ואחת מהם?

ההורים היו שבורים, האחים התבלבלו והושפעו מהאח, הבית הפך שדה קרב, וכל זה קרה דווקא למשפחה שהשקיעה בילד וטיפחה אותו. הרב אייל אונגר בסיפור על הדרך שהחזירה את המשפחה למסלול השמחה

מה גורם לצעירים שחונכו על דרך התורה והמצוות לבחור במשהו אחר? מה הם ראו שגרם להם להאמין שיש חלופה טובה יותר? לא בגלל ספקות באמונה, אלא בגלל משהו בכיוון לגמרי אחר