כמעט בכל בית יש כדור פינג פונג, ואת אפילו לא יודעת שאת משתמשת בו
כשאנו מענישים אותו, הוא מבין שאנחנו כועסים, אבל לא מבין שזה בסופו של דבר פוגע בו. תני לילדך להבין דבר מתוך דבר, הוא חכם מספיק כדי להיות פיקח
כשאנו מענישים אותו, הוא מבין שאנחנו כועסים, אבל לא מבין שזה בסופו של דבר פוגע בו. תני לילדך להבין דבר מתוך דבר, הוא חכם מספיק כדי להיות פיקח
אף אחד מאתנו לא רוצה לדאוג. אם נפסיק לשאול את השאלה הזו, תסור דאגה מלבנו. איזו שאלה?
"למה אתה לא יכול לקום עם חיוך על הפנים?" – את שואלת אותו, ויודעת שהשאלה לא תעזור
כדי להתקדם, הוא חייב לעשות תנועה אחת קטנה, לפחות תנועה אחת. ולו קטנה ביותר. כל עוד לא יעשה את התנועה הזו, הוא לא יצליח לזוז ולנוע
לפני שאתם מחפשים תשובה מה לעשות עם המריבות של הילדים, חפשו תשובה ל"מה לעשות כדי שלא ארגיש את עצמי ככישלון"
"חבל על הזמן!" - זה משפט של מבוגרים. ילדים צריכים ללמוד אותו בקצב שלהם
נכון, ילדים מחויבים בכבוד ההורים ובחוקי המשמעת, אבל מותר להורים לעזור לילדיהם לציית
כל ילד רוצה כמה שיותר, וכל ילד מתרגז כשאחיו מקבל יותר ממנו. הקנאה של הילדים היא הפחד הגדול של ההורים
אפילו האם יודעת שהוא עושה את זה לה. לא לו. זה לא שהוא אוהב או לא אוהב, רוצה או לא, אלא הוא רוצה לפגוע בבטן הרכה, זו שאכפת לה כל כך, זו שלא עוצמת עין מרוב דאגה לילד
הכעס יוצא מתוכנו, בלי שאנו מתכננות. זו בדיוק הבעיה! זה לא תירוץ. זו השיטה!
הסתכלות חיובית על ילדינו – תגרום להם להיות הרבה יותר חיוביים. נסו והיווכחו!
אנו רחומים, כי ראינו שהוא רחום. אנו חסודים, כי ראינו כמה הוא חסוד. אנו יודעים להעביר על מידותינו לפעמים, כי ראינו זאת
אני מסתכלת לקורונה הזו בעיניים ואומרת לעצמי: אין מה לעשות, היא באה לתעתע בנו, להרגיז, לעצבן, להוציא אותנו משלוותנו
הלא רק הבוקר שמעתם שאפשר לפתוח בתי כנסת, אפשר לפסוע אליהם ולהתפלל בהם. אז מדוע אני אומרת שסוגרים אותם?
כשכואב - צועקים! זה נכון. אבל למה לצעוק על הילדים, על הבעל? על האישה? על עצמנו? ניקח את מה שאנו עושים ונעביר את זה לקו הנכון, לתדר המדויק
למרות הזמן שעבר מתחילת הקורונה, עדיין לא הצלחנו להתרגל לחופשה הכפויה. הורים רבים לא מצליחים להסתדר עם הילדים. מה הפתרון למצב הזה?
נכון, אי אפשר להגיש יד לבוס במשרד, אסור לתת יד לשלום לשכן הטוב, אבל עדיין מותר לנשק ולחבק את הילד שלנו, אז בואו נעשה זאת בגדול
בית כנסת הוא הלב שלנו, ואנחנו (לאחר חיבוטים וייסורי מוות) וויתרנו עליו, כי אנחנו נשמעים לדעת תורה!
קשה, קשה, ובכל זאת אנחנו ממשיכים בחיים. ככל שחיינו יהיו מושתתים יותר על תפילה, תחינה ואמונה, כך נצליח להמשיך למשוך בחבל הארוך
הקושי הוא ברור ומובן, ומה שנותר לנו רק לחשוב איך להסתכל עליו ולהוציא ממנו את הטוב שאפשר
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה