כל התכנים של ענבל אלחייאני

המילה "תענית" טומנת בחובה את המילה עני, אותו עני אשר נגזר עליו לחיות בצמצום, והוא אשר מביאו לידי מיצויו העצמי ללא כל הפרעות חיצוניות, בדיוק כמו המתענה, המשיל מעליו את כל מה שהיה רגיל אליו, ובכך גוזר על עצמו צמצום

עם ישראל חייב לנכס את התובנה שהוא עם אחד, יחיד, נבדל ומיוחד, ולפעמים צריך מצור וצר וצורר שיגרום ללכידות ולאיחוד לבבות

המכבים לא נבהלו מהמציאות החשוכה והחיצונית, כי הם החזיקו בתובנה שהיא מביאה עמה אור גדול, שכרגע רק גנוז ונסתר

אם תרצו – זוהי כל עבודת חיינו. להוציא את העולם מהיעלמותו, להפוך אותו מנסתר לגלוי ולעסוק כל העת בהדלקת האור, שכתוצאה ממנה ייעלם החושך

הודיה על המציאות הכואבת מאפשרת, בשלב מאוחר יותר, למצוא "פך של שמן" בתוך מקדש חרב, משום שהיא מושתתת על הידיעה שטוב ורע משמשים בערבוביה, ומתוך החושך יתגלה האור

לא אחת קורה שאנו בתוך אינטראקציה, והזולת זרק מילה, או משפט, או בחר בהתנהגות שגרמה לנו פשוט "להידלק" ולצאת משלוותנו. ההידלקות הזו היא למעשה מעין טריגר שמקפיץ את המערכת העצבית שלנו

עיסוק מופרז במחשבות מבטיח לאדם הזה, לשיטתו, את השליטה. הוא יחשב כמה צעדים קדימה בכל פעם, כדי למנוע ממציאות לא רצויה להפתיע

מה גורם לאדם להצליח להאיר פנים לאדם שמולו, ואיזו עבודה פנימית נדרשת לשם כך?

והנה היא כבר עומדת, לבושה, אבל גם עם מעט בושה. איך שנה שלמה את הבגדים הללו, שהם שלה – לא לבשה

כשאני, כהורה, מבקש להיות חלק מעולמו הפנימי של הילד, זה דורש ממני לשים בצד את עצמי, את כל מה שאני חושב ומבין על איך צריך לחשוב נכון, על איך צריך לדבר או להגיב

אם אני מאמין שאני בסדר, אני מסוגל להכיר בחטא, שאינו מעיד כהוא זה עלי. בפנימיות שלי אני טוב, וזה מאפשר לי לתקן את מעשי

מהו מצבה הטבעי של הנפש, ומה קורה כשאנחנו משתעבדים לרצונותיהם של אחרים? על תשובה במובנה הנפשי

גאווה היא למעשה החצנה של היכולות שה' חנן אותי בהם, והיא מורה על חוסר ההבנה שכל כוחותי ויכולותי אינם שלי, אלא מתנת א-ל, והם נועדו לי כדי שאשלים דרכם ובאמצעותם את ייעודי

כשהיא נותנת לו מעל ומעבר, היא בעצם מבקשת ממנו בתמורה שימלא אחר ציפיותיה ממנו. היא מפנקת יתר על המידה כדי שהוא יהיה אסיר תודה, וירגיש שלא בנוח לעבור על הציפיות שלה ממנו

הכל עובד מצוין כשאני נהנה מהתגובות שלי למצב, כשאני עומד מאחורי פעולותי. הבעיה מתחילה להיווצר כשאני מבחין בכך שאני פועל נגד הרצון שלי: רוצה להגיב א' – אבל מוצא עצמי בעל כורחי מגיב ב'

הרבה מאתנו חולקים זוגיות שלאו דווקא נוצרה מתוך בסיס רציונלי. אם לא בנינו נכון את הגשר לרגש זה, העוזר לנו לחבור אל המהות הפנימית של העומד מולנו - אנחנו נגלה שככל שיחלפו השנים, הגשר יתמוטט

להודות לאנשים הללו זה בעצם להודות לה' שנעזר בהם כדי שלך יהיה טוב יותר, נקי יותר או בטוח יותר

אם אנחנו באמת רוצים להבין איך נכון להתמודד עם הכאב, עלינו להבין תחילה לשם מה הוא כאן

הסתכלות נכונה על פעולת ההקשבה ועל האופן בו היא אמורה להתבצע תאפשר לנו להקשיב באופן פעיל, ותעזור לנו להבין וגם להגיב ביתר שיקול דעת

הניתוק שלי מבן הזוג המופיע על סמך אי ההסכמות שהתגלעו ביננו מאפשר לי לחבור יותר לעומק הזהות שלי ולחיבור שלי עם עצמי, וזהו שלב נצרך