כל התכנים של דקלה יוספסברג

סובלים מחוסר ביטחון, רגשי אשם או ייאוש? אולי אתם לא עושים את ההשתדלות הנכונה. סדנאות מודעות, ספרים, הרפיות - דבר מכל אלו לא יעזור לכם באמת, כפי שהעצה הפשוטה והחכמה של חז"ל תסייע: לכבד את ההורים

מה את עושה כאשר חמותך צריכה להגיע לביקור, והילדים המתוקים מחליטים שזה בדיוק הזמן להשתולל בפראות, לדבר בחוסר נימוס, לבכות בהיסטריה, לריב ביניהם, להתלונן על כל מה שמוגש לשולחן ולדבר בטונים צורמים? אין הרבה אופציות, כנראה תרצי לקבור את עצמך באדמה. הבושות... מה עושים?

נדהמנו לראות את שיתוף הפעולה של הילדים בתענית הדיבור המשפחתית שיזמנו: הם לא רבו אפילו פעם אחת, הגדולים עזרו לקטנים בלבישת הבגדים, הזכירו להם לברך ברכת המזון, וגילו אחריות בכל נושא אפשרי

בורא עולם נתן לנו אפשרות לדעת מה הוא חושב עלינו, וזה נמצא ממש מתחת לאף - באמצעות כיבוד ההורים שלנו. אז לא, הוא לא טעה בהורים שהביא לנו, וכן, הוא מתעקש לספר לנו מה הוא חושב עלינו דווקא דרכם

אצל חגית בבית, הבעל הוא האחראי על המקלחות של הילדים. באופן קבוע, לאחר שהוא מקלח את אחד הילדים, הוא זועף וכועס עליו, משום שזה משאיר את בגדיו המלוכלכים על הרצפה. בסוף כל ערב הבן נקי אך בוכה ועצוב כי אבא כועס עליו. חגית אינה מצדדת בבעלה, סבורה שהוא אינו נוהג נכון, ומעירה לו על התנהגותו. הבעיה היא שבעלה לא רק שאינו מקבל את דבריה, אלא שכעת, בנוסף לילד, הוא כועס גם עליה. חגית אינה מעוניינת לריב עם בעלה, אך היא באמת ובתמים חושבת שבעלה אינו נוהג כשורה... מה עליה לעשות? כל מה שרציתן לדעת על תפקידו של הבעל (ושל האשה...) בחינוך הילדים

אם תשאלו ילד שאינו שומר תורה ומצוות, מה אומרות לו המילים "יום הולדת", מן הסתם יאמר: שירים, ממתקים, זיקוקים, בלונים ומתנות... אם תשאלו ילד דתי, הגדל על ברכי התורה, את אותה שאלה, כפי הנראה תהיו מאוד מופתעים מהתשובה. כיצד מתייחסת היהדות ליום ההולדת של האדם? מה נדרש מאיתנו לתת לילדנו ביום הזה? דקלה יוספסברג, מנחת הורים מוסמכת, מספרת על חגיגת יום ההולדת של ביתה בת השש, ועל המסר הרוחני האדיר שלמדה מהמאורע

פעמים רבות חולפת בראשנו מחשבה שהחיים שלנו קשים ומרים בגלל ההורים שלנו. המצב חריף יותר אצל בעלי תשובה, שלא גדלו בבתים דתיים. מה אומרת היהדות על כיבוד הורים שכאלה? מסתבר שהרבה יותר ממה שסיפרה לנו הגננת

אילו ההורים שלנו היו נותנים לנו יותר חום ואהבה (כמו לשכן) היה לנו הרבה יותר קל להעניק אהבה לילדים שלנו. אילו היו נותנים לנו קצת יותר עצמאות (כמו שכתוב בעיתון), היינו מסתדרים יותר בקלות בחיים. אילו היינו רואים אצלם זוגיות טובה (כמו אצל החברים שלנו), היו לנו חיי נישואין יותר טובים. אילו היו קצת יותר מקשיבים לנו (כמו שהקשיבו לגיס שלנו) לא היינו כאלה חסרי בטחון... אבל מה לעשות?! לא קיבלנו את מה שרצינו - אלא את מה שבורא עולם נתן לנו, ומסתבר, שהוא יודע מה שהוא עושה. עוד מסתבר, שאם נקבל באהבה את מה שהוא נתן לנו, ונדע להתכופף לכך, נקבל את המפתח הנכסף לאושר, לשלווה ולרוגע נפשי

מה את עושה כשבסוף היום מתקשר המורה הקפדן ומתאר את כל מעלליו של הילד מתחילת השנה? מסתבר שיש שותף שלישי לעסק, שכאשר מאפשרים לו להיכנס לתמונה – הכל נראה אחרת