כל התכנים של הרב דניאל פנחסוב

אני חוששת שהאהבה בינינו תפחת אם לא אסכים עם דעותיו של בעלי. האם יש לי ממה לחשוש, או שעלי להישאר נאמנה לדעותי?

אם בני הזוג נותנים הרגשה תמידית שהאחד חושב וכואב את הקושי של השני, זה בהכרח יביא אותם לתקשורת איכותית וטובה מאוד

כיצד אותו בחור, שרק לפני תקופה קצרה, לפני שהתחיל לדבר עם בת זוגו, חשב על כל מילה, איך היא תיראה בעיניה - יגיע להתנהגות אחרת לאחר החתונה?

אנו חוששים שעם הזמן, ההתלהבות והאהבה ילכו וייעלמו. אם כן, מה אנו אמורים לעשות כדי לשמר את המצב הקיים ולטפחו לשנים רבות?

הנכון והחובה הוא להמציא ולספק זמן לקיום שניהם. ההקפדה שלא לאחר לשיעור התורה מידי יום, לא חייבת להתפרש כבריחה מן הבית

אין ספור רצונות ובקשות קטנות, חולפות לנו בראש במהלך שיגרת היום יום, וכאשר הנטל הוא בלתי נסבל, פוקעת הסבלנות שלנו

"את חושבת שיש כאן ממה להתפעל?!", הפטיר משה, והסביר: החברה רוצה לשמור על שמה הטוב, וחשוב לה שנמשיך להיות בין לקוחותיה... לכן אין לה צורך בהוכחות, ואינה רוצה להיכנס לוויכוחים

חשוב מאוד לא להתעלם מתסמיני השחיקה כשהם בשלבים הראשוניים, ולטפל בהם. פעולה מונעת קלה עשרת מונים מריפוי כאשר המצב כבר התבקע

בבסיס הטענות והביקורת המופנות כלפי בן הזוג, ישנה מעין תחושת שחרור, פורקן, המגיעה ממקום של הסרת האחריות ממני והעברת האשמה כלפי השני

לעיתים אנו תופסים את חברנו על דרך השלילה, ואנו הופכים להיות ביקורתיים ופוסלים את מעשה חברנו. יש לדעת, כשאנו פוסלים את זולתנו אנו בעצם פוסלים את עצמנו

נכון לבדוק באלו הורים מדובר. האם הורים אלה ערניים לקשיים היכולים להיווצר בין כלה לחמותה, ומבינים את הנפשות הצעירות הבונות לעצמם קן משפחתי חדש?

אל נא נהיה עיוורים. האופן בו אנו מתנהגים בבית ובמשפחה שלנו עלול לפגוע ביקרים לנו, בקטנים והרכים שילדנו, ולקחנו אחריות על גורלם

האם צריכה להיות התאמה שלו לדרישות שלי, או שמספיק שיהיה אדם טוב? על בחירה נכונה של השידוך המתאים

בהעדר תקשורת נכונה, בן הזוג הכאוב אוגר בלבו את תחושותיו, עד שהם מתפרצים מתוך כעס, וכך נוצרת מריבה

כשפוגעים בי בחוסר צדק – אני כועס, אבל האווירה בבית נעכרת. מה עושים?

האופן בו אנו מתנהגים בבית ובמשפחה שלנו, עלול לפגוע ביקרים לנו, בקטנים והרכים שילדנו אותם, ולקחנו אחריות על גורלם

אף על פי שהבעיה השורשית עדיין לא נפתרה, מכל מקום כיון שנעשה שינוי קטן, הרי שהתחיל השינוי הזה להשיג את מטרתו

פעם, בני זוג שהיו מתגרשים היו אומרים עליהם: "אוי וי, איזה מסכנים!", משום שהנורמה החברתית הייתה שהאנשים הנשואים הם המקובלים בחברה. אבל היום הנורמה החברתית אומרת שלהיות אדם גרוש הוא דבר מקובל. וכפי שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שבקרב הציבור הישראלי אחוז הגירושין הוא מעל ל-30%. אם כן מדוע בכל זאת מכניס האדם את עצמו למסגרת הנישואין?

הוא שונה ממני לחלוטין, אין בינינו אהבה. האם יכול להיות שהוא לא הזיווג שלי? האם אנחנו צריכים להישאר יחד?

למה זוגות נמנעים מלהגיע לייעוץ נישואין, ולמה כדאי להם בכל זאת לעשות זאת, מוקדם ככל האפשר?