דוד המלך - עובדות מפעימות על דמותו המופלאה, וסגולה מיוחדת

ההיסטוריה של דוד המלך

דוד המלך היה אמור להיוולד נֶפֶל ולחיות רק שלוש שעות, אך אדם הראשון אשר הכיר את מהות הנפל הזה וראה בו עוצמה ותפקיד לנצח נצחים, ביקש מאת ה' להחיות את דוד המלך ונתן לו במתנה 70 שנה מחייו.

אביו של דוד: ישי, אשר נמנה על האנשים הבודדים בעולם שלא חטאו מימיהם. אמו של דוד: ניצֶבֶת בת עדיאל שהיתה צדקת גדולה. לפי "פחד יצחק" ד' דף פ''ז, סגולה לומר את שמה: ומי שמזכיר שמה של ניצבת בת עדיאל אֵם דוד המלך 17 פעמים תפילתו נשמעת.

אביו של דוד היתה מצאצאיה של רות המואביה, ועל כן התעורר ספק האם בנו מותר לבוא בקהל. במשך עשרות שנים נידו אחיו של דוד אותו ממשפחתם, כיוון שחשבו שהוא ממזר.

שמואל הנביא בא אל בית ישי כדי למשוח למלך את אחד מבני ישי, על פי ציווי ה'. אך ה' לא אמר לו מי מבין שבעת בניו של ישי יהיה המלך.    

שמואל מגיע לבית ישי, וכאשר הוא רואה את אליאב בכור ישי יפה וגבה קומה כשאול, הוא חושב כי בו בחר ה' למלך, אך הקב''ה אומר לו: "אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ, כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם. כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה' ירְאֶה לַלֵּבָב". למרות היות אליאב גבוה, מרשים, תלמיד חכם, ירא שמים... הוא נפסל למלוכה. אמרו חז''ל: אף על פי שהוא יפה מראה אינו הגון למלכות על פי מידותיו. עם ישראל זקוק למנהיג בעל מידות, ואליאב היה כעסן. "כל הכועס, אפילו פוסקים עליו גדולה מן השמים, מורידים אותו". כאשר הגיע דוד למקום המערכה עם הפלישתים נאמר: "וַיִחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד". וגם מידת הקנאה היתה בו באליאב, באומרו לדוד: "לָמָה זֶּה יָרַדְתָּ, וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר? אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ, כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ".

כאשר ישי מעביר את בניו בזה אחר זה לפני שמואל הנביא, בא שמואל הנביא ליצוק שמן על ראשם, אך השמן היה בורח לאחוריו. "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי: הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים? וַיֹּאמֶר: עוֹד שָׁאַר (נשאר, או מלשון שיריים) הַקָּטָן" (דוד היה אז בן 28 שנים, אך היה מקטין ומצניע את עצמו כשיריים), "וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי: שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ, כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה".

כאשר רואה שמואל את דוד "אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי", הוא חושש: שמא אדמוני מרמז לשפיכות דמים? "וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ" (קום, משיחי עומד ואתה יושב?), "כִּי זֶה הוּא!" כאשר הגיע דוד, רץ השמן מעצמו וניצוק בראש דוד (מדרש תנחומא), ובילקוט מכירי תהלים קי''א מובא: וכיון שבא ליצוק השמן על ראש דוד, ראה שמואל השמן רץ מעצמו וניצוק על ראשו, ונקרשו עליו הטיפות של השמן כאבנים טובות ומרגליות, וחזר קרן השמן מלא כמו שהיה.

תכונותיו הנאצלות של דוד המלך

ענווה

בזכות שדוד המלך השפיל את עצמו - הוא זכה ועלה לגדולה. דוד המלך ידע תמיד להכיר במצבו, אפילו כשהיה בתחתית המדרגה. מובא בזוהר: כל המשפיל עצמו לפני הקב''ה - הקב''ה מגביה אותו על הכל. ודוד המלך תמיד היה משפיל את עצמו לקב''ה. תמיד ידע בענווה אמיתית, שהקב''ה משגיח מלמעלה על כל צעד שהאדם עושה, ושהעולם אינו הפקר.

רוח הקודש

רוח הקודש נולדה בדוד מיום שנמשח למלך, ובכוחה חיבר את התהילים. נאמר: "ותצלח רוח ה' אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא", מהיום ההוא של משיחת דוד למלך, דוד החל לעלות מעלה מעלה ושאול החל לרדת. על דוד צלחה רוח הנבואה, ומשאול סרה רוח ה'. לפי הרד''ק: רוח ה' - הכוונה לרוח הקודש שנולדה בדוד מהיום בו נמשח למלך והלאה. ואמר השירים והמזמורים ברוח הקודש שנולדה בו, וגם רוח הגבורה התעוררה בו.

דוד המלך

דוד נבחר למלך למרות מראהו האדמוני המרמז על כעס ושפיכות דמים. מראהו המבלבל של דוד הוא סוד ההסתרה העצומה שעושה הקב''ה לדוד ולזרעו, כדי שלא יהיה קטרוג על הנשמה העצומה הזאת. האדם אינו נקבע לפי מראהו החיצוני, אלא לפי פנימיותו, תכונותיו ומידותיו. גם עֵשָו היה אדמוני - אך עַשָו חי על חרבו. ודוד הוא לא רק אדמוני אלא אדמוני "עם יפה עיניים". אמנם היה על חרבו, אך רק על פי ההלכה. דוד כל ימיו נלחם רק את מלחמות ה'.

עדינו העצני

חז''ל מבארים שהיו בדוד שני כוחות ולכן נקרא "עדינו העצני": שבשעה שהיה יוצא למלחמה - היה מקשה את עצמו כעץ, ובשעה שהיה לומד ועוסק בתורה - היה מעדן את עצמו כתולעת.

ענווה, שפלות ומסירות לצאן

דוד היה מלא ענווה ומסירות, היה עושה עצמו כשיריים והיה מאוד מסור לצאן. ראה הקב''ה את מסירותו לצאנו, אמר הקב''ה: ראוי זה להיות רועה את עמי. הענווה נחשבת לאדם כאילו הקריב כל הקורבנות כולם. מובא ב"מסילת ישרים" לרמח''ל: מי שדעתו שפלה עליו, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקורבנות כולם, שנאמר: "זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" (תהלים נ''א, י''ט). עוד מובא: "אמר להם הקדוש-ברוך-הוא לישראל: 'בנַי אני חושק בכם, שאפילו שאני משפיע לכם גדוּלה אתם ממעטין עצמכם לפני. נתתי גדוּלה לדוד, אמר: 'ואָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ, חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם'".

חיבורו של דוד המלך - ספר התהילים

בגמרא ביבמות מובא - דוד המלך אומר: "אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים" (תהילים ס''א, ה'). "עוֹלָמִים" הכוונה לעולם הזה ולעולם הבא.

אמר לו הקב''ה: ''וכי יכול אדם לגור בשני עולמות?" אמר דוד לפני הקב''ה: "יהי רצון שאחרי שאפטר מן העולם, יגידו דברי תורה בשמי, ובאותה שעה יהיו שפתותיי דובבות בקבר, ואלמד זכות על עם ישראל". ואכן, זכה דוד המלך שיקראו תהלים כל הזמן, כל הימים, בכל שעות היממה, בכל העולם ובכל הדורות.

בעת אמירת תהילים, שפתותיו של דוד דובבות בקבר. לפי חכמי הקבלה: כשהצדיק נפטר הוא כאדם ישן (ישני עפר), וכאשר מזכירים דברי תורה בשמם של צדיקים, הם מתעוררים. וכאשר לומדים דברי תורה, חשוב להוציאם בפה ולבטא בשפתיים ואז - ההבל היוצא מפי לומד התורה מעיר את הצדיק בקבר, ושפתותיו דובבות בקבר והוא יכול ללמד זכות על אומר התהלים ועל משפחתו ועל כלל ישראל.

דוד המלך (צילום: shutterstock)

בזוהר מובא שכל צדיק שהיה בעולם הזה ואמר דברי תורה, וכל מי שלמד דברי תורה והשמיע דברי תורה הקול לא נאבד, הקול מצוי בעולם הזה, והדיבורים הללו, דברי התורה הללו ישארו בעולם הזה. באויר הרקיע מצויים כל אותם קולות של כל אלה מישראל, שלמדו תורה במשך כל הדורות. ואם אדם לומד תורה ואומר איזה מאמר של צדיק, אז אותו קול מתחבר עם קולך והוא הצדיק חי.

דוד המלך זכה להיות "חי וקיים". "אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים", וכי עלה בדעתו של דוד לחיות לעולמים? אלא אמר דוד לפני הקדוש-ברוך-הוא: יהי רצון מלפניך, שיהיו שירות ותשבחות שלי נאמרות בבתי כנסת ובתי מדרש לעולם (פרק שירה).

דוד המלך זכה שהתהלים משולבים בכל אורח חיינו היהודים. התהלים שולבו ע''י גדולי ישראל בכל הדורות, בכל הזמנים והמועדים, ומקיפים את היהודי בקביעות, ביומיום ובכל אורח חייו, דוד המלך חי וקיים כל הזמן ובכל ימות השנה. פסוקי תהלים ומזמורי תהלים נמצאים בכל התפילות: שחרית, מנחה וערבית, פסוקי דזמרה, בברכת המזון, בנוסח ה"קידוש", בנוסח קריאת "שמע" שעל המיטה, ב"הלל", ב"סליחות", בתפילת ראש השנה ויום הכיפורים, בהגדה של פסח, בשמחות, בתפילה לרפואת החולה, ולהבדיל - בעת צרה וצער) לַכלל ולַפרט, בהלוויית המת כדי לגרש המקטרגים והמזיקים, בתעניות, בתיקונים רבים, בתפילה לעצירת הגשמים, בחג השבועות שהוא יום לידתו ופטירתו של דוד המלך, בתענית דיבור, חתן וכלה ביום חופתם, ליד הכותל המערבי, ליד קברי צדיקים ועוד.

שכר האומר תהלים - כשכר העוסק בתורה. דוד המלך ביקש מהקב''ה שכאשר יקראו תהלים ייחשב להם כעוסקים בנגעים ואהלות, כלומר: כאילו עוסקים בלימוד מסכת עם פלפולים וחידושים. שכר לימוד התורה הוא במעלה הכי גבוהה ואי אפשר להשוותו לשום דבר. ספר תהלים הוא אחד מספרי התנ''ך ומופיע בכתובים, וכל התנ''ך הוא קודש.

לפי האר''י הקדוש: ידוע שבתורתנו הקדושה ישנו חלק שהוא בגדר לימוד תורה וישנו חלק שהוא בגדר תפילה. לדוגמא: תפילת שחרית רובה מורכבת מפרקי תהלים וזה נקרא גדר תפילה, וחלקים ניכרים מספר תהלים נקראים תפילה. כאשר אדם בעת צרה קורא תהלים - זוהי תפילה, כאשר אדם מגיע לכותל המערבי וקורא תהלים - זוהי תפילה. תהלים לרפואת החולה, תהלים לעילוי נשמת הנפטר - כל זה בגדר תפילה. לפי האר''י הקדוש, החידוש העצום הוא: שספר תהלים שקוראים בו כתפילה כדי לעורר רחמי שמים, למרות שהוא נחשב תפילה, האדם יקבל על התהלים שקרא - שָכָר של אדם אשר עסק בתורה, כאילו עסק ב"נגעים ואהלות".

חמישה ספרים בספר תהילים כנגד חמישה חומשי תורה. ללמדך שכל שירתו של דוד המלך היא התורה מסיני, וספר תהלים שאמר דוד הוא גילוי הפנים של השירה שיש בתורה זו. ומהיכן בא לו הכח הזה? מרות סבתו. מה היא צלולה היתה בעמקי תהום ועלתה לשחקים, אף שירתו של דוד חובקת כל זרועות עולם: מן התהום ועד כסא הכבוד וכל היקום שבאמצע. שאין הנפש יכולה לומר שירה אלא כשהיא מתעלה מן המעמקים ומגעת עד למרומים.

פטירתו של דוד המלך

מובא במסכת שבת כי דוד ביקש לדעת את יום מותו, השיב לו הקב"ה כי ימות בשבת. משום כך, בכל יום שבת היה דוד המלך יושב ועוסק בתורה במשך כל היום, ומלאך המוות לא יכול לנגוע בו בשעת לימודו.

כאשר הגיעה שעתו למות, באותו יום - שבת היה וגם חג השבועות, עמד מלאך המוות לפניו ולא יכול לו, שלא פסק דוד מלימוד התורה. אמר מלאך המוות: 'מה אעשה לו?' היה שם גן מאחורי הבית, בא מלאך המוות וניער באילנות. יצא דוד המלך לראות מהו פשר הניעור באילנות, ופסק לרגע מלימודו. היה עולה במדרגה, לפתע נשברה המדרגה תחתיו ונפל, יצאה נשמתו ומת. היה דוד המלך מוטל בחמה, קרא שלמה בנו לנשרים ופרשו עליו כנפיהם, שלא תרד עליו השמש. (שבת ל', קהלת רבה ה', רות רבה ג')

אמרו חכמים: דוד נולד בעצרת ונפטר מן העולם בעצרת, כלומר ב-ו' בסיון בחג השבועות, זמן מתן תורתנו בסיני. וביום פטירתו אנו נוהגים לקרוא את כל ספר התהלים. וכשם שלידתו וסילוקו מן העולם בתורה היה, כך כל שירתו ותשבחותיו לקב''ה כל ימיו אשר חי עלי אדמות, הכל היה תורה.

על פי דוד המלך, כאשר אדם חוזר בתשובה הוא לא רק ממרק את ליבו, אלא לבו נברא מחדש ממש. אל תחמיצו את דבריו המרגשים של הרב זמיר כהן:

אהבתם את הכתבה? החכמתם? דרגו את הכתבה, וספרו לנו על כך בתגובות.