ממשיך דרכו של הבעל שם טוב: 10 עובדות על המגיד ממזריטש

רבי דב בער (בן רבי אברהם) ממזרטיש הידוע בכינויו "המגיד ממזריטש" היה מנהיג חסידי בדור השני לחסידות, תלמידו ויורשו של ה"בעל שם טוב". 10 עובדות לזכרו, לקראת יום פטירתו שחל היום, י"ט כסלו.

1. רבי דב בער נולד לר' אברהם וחוה בעיירה לוקאטש שליד העיר רובנו באוקראינה. אביו היה מיוחס עד לר' יוחנן הסנדלר. התפרנס בדוחק מהיותו מלמד ילדים, ובעצת רב העיר שלח את בנו, דובער, ללמוד בלבוב בישיבה של הגאון ר' יעקב יהושע, בעל ה"פני יהושע".

2. רבי דב בער נישא לרעייתו מרת קיילא, חי בבית קטן ורעוע והיה חולה מאוד ברגליו. במשך שנים ארוכות לאחר נישואיו טרם נולדו להם ילדים ובהיותו בן שלושים ושש שנה הציעה לו אשתו שיגרש אותה כדי שיוכל להתחתן עם אשה אחרת, שיהיו לו ממנה ילדים, אך המגיד דחה את הצעתה.

3. בעצת רבו ה"פני יהושע" החליט להגיע למז'יבוז', עיירתו של הבעל שם טוב ושם נעשה לחסיד ולתלמיד מובהק של מייסד החסידות. הבעל שם טוב הבטיח למגיד שייוולד לו בן גדול ומהולל, ואכן בשנת תק"א נולד בנם, ר' אברהם המלאך.

4. לאחר פטירתו של הבעל שם טוב, היה המגיד מגדולי ממשיכי דרכו. בשונה מהבעל שם טוב שהיה נוסע ממקום למקום, התיישב רבי דב בער במזריטש ומשם שלח את תלמידיו להפיץ את תורת החסידות בכל מדינת פולין ומחוץ לה. בשנת תקכ"ה כבר היו מבוססים שלושה מרכזי חסידות גדולים; בליובאוויטש (בראשות רבי יששכר בער מליובאוויטש), בקרלין (בראשות רבי אהרן מקרלין ורבי שלמה מקרלין) ובהורודוק (בראשות רבי מנחם מענדל מויטבסק).

5. מבית מדרשו של המגיד יצאה "העליה החסידית הגדולה", גדולים וחשובים מתלמידיו עלו להתיישב בארץ הקודש עם חסידיהם. הרב המגיד חפץ לעלות לישראל אך מן השמים עיכבו בעדו.

6. בראשית תקופתו היה נודד ודורש ברבים. לרוב התגורר בערים הקטנות ברוסיא ופולין, והיה מעורר את שומעיו שיתרחקו מן הגוים ונימוסיהם, ושיהו נזהרים בקיום כל הסגולות היקרות שיש לעם ישראל מימי קדם. היה מלהיב את שומעיו לעבודת הבורא בדבקות שלמה. קולו היה חזק וחודר. בכל מקום מצא חברים מקשיבים לקולו, ובטוב לבו וזכות נפשו רכש את לב בני דורו, שהיו כרוכים אחריו באהבה והוקירו את שמו.

7. יסוד שיטתו של רבי דב בער: הבנת כל המציאות כהתפשטות והתלבשות השכינה. כך מובא בספר "מגיד דבריו ליעקב": "כל חלקי המציאות הם חלקי אלוק, ובהם מתגלה האלוקות בתמונות לאין קץ ותכלית, ובכולם פועל אלוקים בחוקי נצח בלי הרף ובלי הפסק: הוא נשמת הגשמים החושבים, וגשם הנשמות המתגשמות, אלוקים הוא הסיבה היושבת פנימה בכל מציאות, ולא סיבה הפועלת מחוצה לה. הבריאה היא התפשטות השפע האלוקי, כי האין-סוף מקיף בהווייתו את הכל, והארה תמידית יוצאת ממנו ומתפשטת בכל האצילות.

"כמו שהיתה לפני הבריאה כל המציאות כולה במחשבה ובהכנה בטבע האין-סוף, כך נמצאה עתה השפעה אלוקית בכל דבר ועצם, והוא הוא כוח המחיה והמקיים אותו. תבל מלאה הדרת השכינה, ולית אתר פנוי מניה. באופן זה הנה אחדות גמורה נמצאה בטבע כל המציאות, כי הכל נובע השפע ממקור אחד. "בכל מקום", אומר רבי דב בער, "התפשטה מלכותו אפילו בקליפות. כל דבר, אפילו ארציות וחומריות הוא כבודו יתברך, ואין בעולם שום דבר זולתו. כאמור אפס בלתך. כי הכל גילויי אלוקותו". ("מגיד דבריו ליעקב", עמ' ב)

8. תלמידיו המשיכו את דרכו, והפיצו את אור החסידות בעולם. ביניהם:

• רבי מנחם מנדל מויטבסק- נחשב היה לגדול תלמידיו. הנהיג את עליית החסידים לארץ ישראל. מחבר ספר "פרי הארץ".
• רבי שניאור זלמן מלאדי - מייסד חסידות חב"ד, מחבר ספר התניא.
• בנו רבי אברהם המלאך- בעל "חסד לאברהם".
• רבי יעקב יצחק רבינוביץ'- "החוזה מלובלין", מאבות החסידות באזור פולין.
• רבי לוי יצחק מברדיצ'ב- בעל ספר "קדושת לוי".
• רבי אלימלך מליז'נסק- מחבר ספר "נעם אלימלך".
• רבי משולם זושא מאניפולי- אחיו של ר' אלימלך מליז'נסק, בעל ספר "בוצינא דנהורא". נקבר בסמוך לרבו המגיד.
• רבי שמעלקא מניקלשבורג.
• רבי פנחס הלוי הורוביץ- "בעל ההפלאה", אחיו של ר' שמעלקא מניקלשבורג.
• רבי אהרן הגדול מקרלין- מייסד חסידות קרלין, בעל "בית אהרן".
• רבי ברוך ממז'יבוז'- נכדו של הבעש"ט.
• רבי ישראל מקוז'ניץ- המגיד מקוז'ניץ, בעל "עבודת ישראל".
• רבי אריה לייב משפולי- "הסבא משפולי".
• רבי יוסף בלוך - המגיד מסאטנוב, בעל "הגנזי יוסף".

9. המגיד לא כתב ספרים, אך דבריו נרשמו והודפסו בספרים שכתבו על ידי תלמידיו: "מגיד דבריו ליעקב" - ספר זה נערך בחייו ועל פי בקשתו של המגיד. שאר הסספרים נערכו והודפסו לאחר פטירתו: "אור התורה", "אור האמת", "דרכי ישרים", "כתבי קודש", "שמועה טובה", "ליקוטי יקרים", והספר "אגרות קודש", ובו אגרות מהמגיד ממזריטש ותלמידיו, מהשנים תקכ"א-תקמ"ח.

10. אמרות מפורסמות בשמו:

• "דע מה למעלה ממך - דע שכל הנעשה למעלה בעולמות העליונים, הכול הוא ממך, על ידי עבודת האדם".
• "כל מנעול יש לו מפתח המכוון לו ופותחו. אבל יש גנבים חזקים היודעים לפתוח בלי מפתח: הם שוברים את המנעול. כך ניתן לפענח כל סוד של העולם על ידי ההשתקעות המיוחדת המכוונת לו. אבל הקדוש ברוך הוא אוהב את הגנב השובר את המנעול. הרי זה האדם השובר את ליבו למען השם".
• "שלושה דברים תלמד מפי התינוק: הוא שמח ואינו זקוק לשום מניע, אינו יושב בטל אפילו רגע אחד, ומה שחסר לו הוא יודע לבקש בתוקף.
• "עתה, בגלות, שורה רוח הקודש על אדם ביתר קלות מאשר בימים שבית המקדש היה קיים. משל למלך שהורד ממלכותו וגורש מארצו והיה נודד ממקום למקום. אם היה בא לבית עניים, אף כי נתנו לו מאכלים גרועים ומשכב גרוע, אלא שקיבלו את פניו כפני מלך, היה חש רווחה בליבו, ונהג עם אנשי הבית כמו שהיה נוהג בחצר עם האנשים המקורבים לו ביותר. כך עושה גם הבורא יתברך כשהוא בגלות".
• "כשם שהשמן גנוז בתוך הזית, כך גנוזה התשובה בתוך העבירה".