נר נשמה: 10 עובדות שלא ידעתם על המנהג הקדום

1. נר נשמה הוא מנהג יהודי של הדלקת נר לציון זיכרון המת. הדלקת נר נשמה מקובלת כסגולה לעילוי נשמת הנפטר. נוהגים להדליק נר זה בעיקר ביום השנה ("יארצייט"), כלומר ביום הזיכרון שחל ביום פטירת קרוב משפחה.

2. את הנר נהוג להדליק בבית, וגם ליד קברו. נהוג גם להדליק נר נשמה בבית האבל במהלך שבעת ימי האבלות.

4. מועד נוסף בו מדליקים את נר הנשמה הוא יום כיפור. נר זה נקרא "נר החיים". הטעם בהדלקת נר זה הוא כדי שתהיה אש לברך עליה במוצאי יום כיפור, וממנה משתמשים להבדלה. נהוג שכל איש נשוי מדליק נר זה, ומי שהוריו או אחד מהם נפטרו מדליק נר נוסף לעילוי נשמתם.

5. יש הנוהגים להדליק נר נשמה בכל תאריך בו נאמרת תפילת יזכור בבתי הכנסת. (יום כיפור, שמיני עצרת, שביעי של פסח, שבועות).

6. על פי רוב מדליקים נר מיוחד שזמן בעירתו ארוך במעט מיממה. ישנם נרות שדולקים שבוע שלם, ונהוג להדליקם בעיקר בזמן השבעה, בבית האבל.

7. המקור להדלקת נר לזכרו של הנפטר נגזר מן הכתוב בספר משלי (כ', כ"ז) "נר ה' נשמת אדם". במשנה במסכת ברכות נ"ב נרמז מנהג הדלקת הנר לכבוד הנפטרים: "אין מברכין בורא מאורי האש במוצאי שבת על הנר של מתים." השולחן ערוך בסימן תר"י מציין שבערב יום כיפור נהוג היה להדליק נר נשמה בבית הכנסת לאב ואם שנפטרו. המהרש"ל ציין כי הדלקת נר בערב שבת בבית הכנסת ביום פטירת האב או האם היה נהוג בכל ארץ אשכנז.

8. ב"ארחות חיים" נכתב כך: "כתב רבנו אשר, נוהגים שכל אחד מדליק נר בערב יום הכפורים לכפר על אביו ואמו, כי כבוד הוא להשם יתברך, שנאמר באורים כבדו ה'. ומנהג ישראל תורה הוא".

9. כיוון שמנהג זה אינו מצוה ממש, אלא מנהג טוב שנהגוהו משנים קדמוניות ויסודתו בהררי קודש, ניתן לצאת ידי חובה על ידי נרות של חשמל. מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל פסק להלכה שאפשר לצאת ידי חובת מנהג הדלקת הנר לעילוי נשמת ההורים בנרות חשמל, וכאשר מדליקים את הנרות בבית הכנסת, יש עדיפות רבה להדליק בחשמל, כדי שלא יפריעו הנרות וריח השעווה ללימוד התורה של המתפללים.

10. עוד מוסיף מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל: "וכן מצווה גדולה לתרום מעות לבתי מדרשות לצורך הוצאות החשמל והתאורה, שעל ידי זה יוכלו לעסוק בתורה, ובכך תגרם נחת רוח להורים הנפטרים ויהיו עליו למליצי יושר". הגר"ע מוסיף: "יש לציין, כי עיקר הזכות להורים ולמורים בגן עדן, היא שיהיו בניהם ובנותיהם ותלמידיהם עוסקים תמיד בתורה, ואין לשער גודל השמחה והתועלת שמביאים בנים ותלמידים לנשמות קודמיהם על ידי עסק התורה, שמעלתה גדולה בהרבה מעניין הדלקת הנר, (וכן מעניין אמירת הקדיש), כי נר ה' נשמת אדם, שממשיכים בניו ותלמידיו לעסוק בתורה, ובפרט מי שעוסק בתורת רבותינו, שעל ידי זה שהוא עוסק בתורתם, שפתותיהם דובבות בקבר, וזכותם תעמוד לו עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן".