קין והבל: סיפור על בחירה חופשית

המעשה האסור נעשה. אדם הראשון ואשתו אכלו מפרי העץ האסור. מעשה זה גרר אחריו עונש מיידי, שכלל את גירושם מגן העדן, אותו חבל ארץ מקסים שבורא העולם הכין במיוחד בעבורם, שם הוא הצמיח מן האדמה עצי פרי מרהיבי עין, ולתוכו הוא הזרים נהר אדיר מימדים שסיפק מים בשפע לכל צרכיהם.

בעודם מחוץ לגן, מתמודדים כעת עם כל הקשיים והטרדות של העולם, נוסף עליהם גם צער גידול בנים, שכן אדם ידע את חוה אישתו, והיא נפקדה והביאה לעולם שני צאצאים זכרים, את הבכור קראה בשם קין, ולצעיר בחרה בשם הבל.

תכונות אופי שונות

תכונות אופי שונות היו לשני האחים. בעוד קין נמשך אחר עבודת האדמה, כיאה לבכור שרוצה ללכת בעקבות אביו, שהיה גם כן איש אדמה, הבל בחר לו במקצוע החדש של רעיית צאן. על פניהם של דברים, נראה כי האחים חילקו ביניהם את המלאכות הנצרכות לניהול משק הבית בצורה מאוזנת וריאלית, שכן בעוד וקין היה דואג לכל תוצרת הקרקע הנצרכת לבית (כגון פירות, ירקות וכו'), הרי שהבל דואג היה למשקה החלב הבא מן הצאן, ולצמר הנגזז מן הצאן ונצרך להכנת ביגוד. אך בעומקם של דברים, ביטאה בחירתו של הבל בעיסוק רעיית הצאן, תכונה של מנהיגות, ודרך נעלה לעבודת הבורא, שבאה לידי ביטוי בהתבודדות רבה, המביאה את האדם להתקרבות עם קונו. ואמנם, רבים ממנהיגי ישראל היו רועי צאן: יעקב אבינו, משה רבנו, דוד המלך ועוד.

וכך גדלו שני האחים, ובעוד האח הבכור מקדיש את כל כוחותיו לעבודת האדמה ולהתעסקות בעולם החומר, האח הצעיר פיתח את הצד הרוחני שבו. והנה, על אף סדר יומו של קין, הוא ידע כי יש בורא לעולם, ובעודו בכור לאביו, הוא חייב לצאת ממסגרתו היומית הכבולה בעולם החומר, ולעשות מעשה המעיד על התקרבות לבורא העולם. אך קין ניגש לקיים מעשה זה באי רצון בולט, ולקח מפרי הארץ כפי שנזדמן בידו, מבלי בדיקה והתבוננות האם מדובר בפרי יאה ונאה, והקריב אותו לאלוהים. אחיו הצעיר הבל, ראה את מעשהו, ומיהר לתקן את מעשיו, בכך שהלך ובחר את המובחרות והיפות שבצאנו, והקריב אותם. ואמנם, הקב"ה בוחן את לב האדם, וראה כי מעשהו של קין לא בא מלב שלם, ואילו מעשהו של הבל היה בטהרת הלב. וכך, האלוהים שעה אל הבל בעל הלב הטהור ואל מנחתו היפה והמובחרת, ואילו את קין, שהגיש מנחה ללא תשומת הלב הראויה, הוא דחה.

הרב יצחק פנגר - מה ניתן ללמוד מסיפור קין והבל? וסיפורים מרתקים ומרגשים מהחיים, בעלי מוסר השכל

הרצח הראשון בעולם

קין לקח בצורה קשה את העדפתו של הבל על פניו, והדבר עורר את כעסו. הוא נעלב, ופניו הנפולות העידו על תחושותיו הפנימיות. האלוהים, שעינו פקוחה על דרכי כל בני האדם, פנה אליו, והודיע לו כי בכוחו לגבור על מצבו ותחושותיו הרעות, שהרי למרות שיצר הרע אורב לבני האדם, יש בכח בחירתם החופשית להביס אותו ולמשול בו. אך דברים אלו לא עוררו את קין, והוא המשיך להסתובב עם טינה בליבו, שגברה והלכה, עד שהוא החליט לעשות מעשה. יום אחד, כאשר הוא היה בשדה בחברת אחיו הקטן הבל, ורחוק מעיניהם של הוריו, הוא קם עליו והרגו. כעסו הפנימי בא לידי ביטוי בעולם המעשה, ומעשה זה היה לרצח הראשון בעולם.

וכך הסתובב לו קין בעולם, ללא כל תחושת חרטה על רצח אחיו הצעיר. ובורא העולם, הוא שופט כל הארץ, התגלה לקין, וניסה לעורר את ליבו, ולהוציא ממנו וידוי וחרטה, ושאל אותו: "איה הבל אחיך?", אך קין השיב בצורה המלמדת אותנו עוד על אישיותו, ואמר: "לא ידעתי, השומר אחי אנוכי?", כלומר לא רק שקין לא העלה על דעתו לשוב בתשובה אל מול גאונו ועוזו של עולם, אלא אף הוא ניסה להשיל מעל כתפיו את האחריות על אחיו, כבא לומר שאין אני אמור כלל לדאוג לאחי הקטן, ולדעת מה קורה בחייו והיכן הוא נמצא. כתוצאה מתשובה זאת, ראה הקב"ה כי קין לא ינצל את בחירתו החופשית לעשיית צדק ואמת, והודיע בפניו את דבר האשמה: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה!", ולאחר שבישר לו את כתב התביעה, הוא גזר את דינו: מניעתו מעבודת האדמה וגזירת נדודים. כלומר, האדם שמקצועו היה עבודת האדמה, לא יוכל להתעסק במקצועו יותר, שהרי הוא הקריב מנחה ירודה מפרי האדמה, והוא שפך את דמו של הבל אחיו על האדמה. ומכיוון שהשתמש באדמה לרעה, הוא לא יזכה עוד לנצל את יכולותיו וכישרונו לעבוד את האדמה.

למשמע גזר הדין, התעורר פחד בליבו של קין, פחד מפני גזירת הגלות, שהרי הנדודים יחשפו אותו לסכנת נפשות, שמא הוא יסיים את חייו כטרפה של חיה רעה. אך הקב"ה נתן לו את הבטחת השמירה. וכך יצא קין מלפני ה', ובמקום לנצל את בחירתו החופשית ולפנות לשקו ולתעניתו, לצורך חזרה בתשובה ותיקון על מעשהו הרע שעשה לאחיו, הוא מצא לעצמו תעסוקה חדשה – בניית ערים, וכך הוא שקע שוב בעולם החומר...

קין אמנם חי חיים ארוכים ואילו הבל חי חיים קצרים, אך למרות זאת במעשיו הטובים ייזכר הבל לנצח כצדיק וכסמל לעבודת הבורא ולטהרת הלב. הוא ניצל את בחירתו החופשית לעשיית טוב, ובזה קיים את רצון הבורא יתברך: "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו", גם האיש צדיק וגם מנחתו ראויה.

החכמתם מהכתבה? ספרו לנו על כך בתגובות.