חיבוט הקבר - כל מה שרציתם לדעת

מהו חיבוט הקבר?

המקובל האלוקי הרב יצחק אזולאי, תלמיד האר"י הקדוש, וסבו של הרב החיד"א הקדוש כתב בספרו " חסד לאברהם" על הסיבה לחיבוט הקבר:

דע, כי כל הנשמות כולן היו כלולות באדם הראשון קודם שחטא, כמו שביארנו במקום אחר, וכאשר חטא נשרו ממנו ונפלו אל הקליפות. וזהו סוד נשירת איבריו, שאמרו רבותינו ז"ל. והנה, אין כל הנשמות שוות כי אין הפגמים שווים, כי האיברים אשר נמצאו יותר באותו החטא שחטא אדם הראשון - הם נפלו יותר אל תוך הקליפות, מן הנשמות אחרות שלא הייתה ידם במעל כל כך.

כי יש נשמה שרצתה באותו החטא יותר מן האחרת, וכפי בחינתם נפלו אל הקליפות. נמצא כי אין נשמה שאין לה בחינת קליפה א' המיוחסת כפי מדרגתו ומדרגת חטאו בחטא אדם הראשון, וזו הקליפה מלבשתו ומלפפתו תמיד כל ימיו ונעשית לו לבוש. וזהו סוד: "כי עוונותיכם היו מבדילים וגו'", כי הם מלבישין את הנשמה מכל צדדיה, ואין הארה העליונה יכולה לימשך בה, וזהו סוד הזוהמה שהמשיך הנחש על חוה ועל אדם ועל זרעו אחריו, ואין מי שיינצל ממנה.

אמנם אינם שווים בה כנזכר, אמנם אין מי שלא היה בו קצת אחיזה אפילו אותם הד' שלא נמצא בהם שום חטא, ואם כל זה מתו בעטיו של נחש כנזכר, והעניין כי אותו הזוהמה והקליפה שנדבקה בו אי אפשר להסירה מן האדם (אלא) רק אחר המוות, שעל ידי קבורה שמתנער הבשר בעפר - נפרדת ממנו. אפילו היה צדיק גמור על כל זאת ימות בעטיו של נחש כדי להפריד אותה הקליפה שנדבקה בו מזוהמת הנחש בימי אדם כנזכר:

ודע כי כל קליפה וקליפה יש לה שם בפני עצמה המורה כל בחינה ובחינה, כמו שבקדושה כתוב: "אשר שם שמות בארץ", כי גם את זה לעומת זה עשה אלוהים, ולזה כל אחד מישראל מלבד השם שיש לו שקורין לו אביו ואמו, (שהוא נרשם למעלה בכסא הכבוד, כי הדבר אינו במקרה כי האל יתברך מזמין אותו השם בפי אביו ואמו, ואותו השם הוא שם נשמת האדם בקדושה). ומלבד זה השם, יש לו שם אחר אל אותה הקליפה הדבוקה עמו כנזכר, וזהו סוד יצר הרע שבאדם, כי הוא סוד אותה הקליפה הנמשכת מזוהמת הנחש הדבוקה בנשמתו.

ועניין חיבוט הקבר עניינו לתקן כל זה, כי אחרי מיתת האדם ונקבר בארץ, אז תכף ומיד באים ארבעה מלאכים והם משפילים קרקע הקבר ומעמיקים אותו בארץ כגובה קומת האדם כנזכר במדרש, ומחזירים באדם נשמתו כדרך שהיה בחיים כי אותה הקליפה היא קשורה עם הנשמה ועם הגוף. ולכן מחברים אותם יחד, ואז אוחזים אותם המלאכים באותו האדם כל אחד מן הקצה שלו, ומנערים אותו וחובטים אותו במקלות של ברזל, כמו שמנער אדם את כסותו וחובטו להסיר ממנו העפר הדבק בו עד שנעקרת ממנו אותה הקליפה לגמרי.

 מי שנקבר ביום ו' אחרי ה' שעות ביום אין רואה חיבוט הקבר, כי קדושת שבת מפרידה ממנו את הצער, וכן האדם בהיותו בחיים, אם יכול לידע שם אותו קליפה ואיך הוא תיקונה - יוכל לתקן אותם המלבושים, ואז היא נפרדת ממנו אפילו בחיים. ולא יצטרך לחיבוט הקבר באופן שהכול תלוי בידיעת שם הקליפה.

 ( מתוך הספר "חסד לאברהם" של רבי יצחק אזולאי)

מוות, התמודדות וסיוע לנשמת הנפטר - הרב זמיר כהן עונה על השאלות. צפו

דין חיבוט הקבר לפי הזוהר

א. דין ראשון - מביאין לו כל מימות בעולם משליכין אותו לתוך אותם הימים - המים המאררים.

ב. דין שני - נחל גפרית הסובב אותו ויוצא אש ומשלהבת אותו, והנהר ההוא ילהט סביבו ויסובבהו כנחש, כך יסובבהו וילהטהו מסביב האש ההוא.

ג. דין שלישי - המלאכים המכים אותו ושוברים גופו מנתחין אותו איברים איברים ומכים אותו בשלשלאות של ברזל משולהבות באש עד שנשבר.

ד. דין רביעי - חושך ואפלה השורה עליו עד שיאפיל כאפלת מצרים, אור העולם חשך בעדו, כמו אופל שרוי עליו.

ה. דין חמישי - משקין אותו מי ראש ולענה עד שמחזירין נשמתו אליו כדי לסבול עונשו וצערו פעם אחר פעם.

ו. דין שישי - המוות שטועם פעם אחר פעם, מת מצער המכות וחוזר וחי וחוזר ומת.

ז. דין שביעי - יבוא מלאך חבלה ויחבוט ראשו כנגד מה שהיה חבוש ראשו ומייפה עצמו וגבה ראשו והרים ראש העברות.

ח. דין שמיני - מעמיקים קברו עד קצבי הרים ומגביהין אותו ומשליכין אותו עולה ויורד.

ט. דין תשיעי - שממש הקבר דוחק כתלייה זה עם זה, והוא באמצע עד שנובע הדם מבין ציפורניו, חבוט דמו וגופו מתחבט בקרקע הקבר, ועוד הקבר בין שני קצוות כתליו כמכבש, כך כובש זה עם זה.

י. דין עשירי - שחת מלאה קוצים וברקנים ומשליכים אותו לתוכו, וכל נחשים ועקרבים נושכים אותו בקברו.

דין חיבוט הקבר תלוי בתשובת האדם

מובא בספר "שער הגלגולים" של רבי חיים ויטל: ודע כי כל החטאים והעוונות שחוטא האדם בפני עצמו זולת מה שחטא אדם הראשון, ודאי הוא שהאדם ממשיך עליו קליפה וזוהמת הנחש כפי ערך חטאו, האומנם הכול תלוי בתשובת האדם, כי על ידי התשובה יכול לדחות מעליו הזוהמה ההיא שנדבקה בו על ידי חטאותיו אפילו הם חטאים גדולים. אבל הזוהמה והקליפה שנדבקה בכל הנשמות כאשר חטא אדם הראשון אינו תלוי בתשובה, ומוכרח הוא למות, ואחר כך יתוקן הפגם ההוא על ידי המיתה.

 ואף על פי שהקדוש ברוך הוא קיבל גם תשובת אדם הראשון ונתכפר לו עוונו, עם כל זה הזוהמה והקליפה שנדבקה בכל הנשמות כאשר חטא אדם הראשון, אינה תלויה בתשובה, ומוכרח הוא למות, ואחר כך יתוקן הפגם ההוא על ידי המיתה.

ואף על פי שהקדוש ברוך הוא קיבל גם תשובת אדם הראשון ונתכפר לו עוונו, עם כל זה הזוהמה והקליפה שנדבק בו כשחטא לא הוסר ונפרד ממנו אלא לאחר המיתה.

והנה האיש החוטא ממשיך עליו סטרא אחרא (צד אחר) הנקרא מוות, ולכן אין הקליפה ההיא נפרדת מן האדם, אלא אחר המיתה, כי אז נקבר האדם ובשרו מתעכל בעפר ונפרד ממנו הקליפה שנדבקה בו בזוהמת הנחש שהטיל בחוה ובאדם.

 ואמנם לא כל האנשים שווים, כי הצדיקים אשר בחייהם נתרחקו מן היצר הרע והיו מכניעים עצמם וחובטים עצמם בייסורין הבאים עליהם, וגם עלי ידי התורה והמצוות המתישים כוחו של אדם, עד שנמצא כשהגיע זמנם להיפטר מן העולם ולקבל חיבוט הקבר, אין צריכים צער גדול כי בחבטה כלשהיא מספיק להם להפרידה מהם. מה שאין כן הרשעים, שעל ידי תענוגיהם בעולם הזה הם מקשרים ומחזקים יותר את הקליפה בגופם ונפשם. וכל אחד ואחד סובל עונשים כפי מדרגת קליפתו וכפי עוצם דבקותה.

 ואפילו אותם הניצולים מחיבוט הקבר, אותן המצוות הסגוליות לזה, הן המפרידות את הקליפות מהם בלי צער אחר מיתתם. אבל מוכרח הוא שימותו כנזכר לעיל בעניין שמתו בעטיו של נחש.

אתאיסט לשעבר שחווה מוות קליני ונשפט בבית דין של מעלה: "הם ידעו עליי הכול". צפו

דין רימה ותולעה

דין נורא ועצום הוא צער רימה ותולעה, אמר רבי יצחק: קשה רימה למת כמחט בבשר החי.

והצדיקים ובעלי תשובה אינו נעשה מגופם רימה ותולעה, רק גופם נתעכל בקל ובנחת. לא יזכה - נעשה מבשרו רימה ותולעה ומתקבצין עליו המונים המונים מכל מיני נחשים ועקרבים ושרצים ורימה ותולעה ונושכין ועוקצין אותו, והוא שוכב ורואה ומרגיש גודל צערו הנורא אשר מי יכול לשער, כי הרימה והתולעה בעצמם נולדים מהחטאים והעוונות שלו. מובא בגמרא מעשה ברבי אלעזר בן רבי שמעון שראתה אשתו כי תולעת רוחשת תחת אוזנו לאחר מותו ונבהלה מזה, אמר לה שלא תפחד כי רק פעם ובמהרה, כי זה מעלה: ככל שממהר להתעכל הבשר, נקדם הנפש לעלות למקום מנוחתה.

ואם שמע זלזול על תלמיד חכם ולא מחה כראוי לו, בעבור זה בא לו הצער הזה, ומזה החטא נבראה זו התולעת. והצדיקים, כל מה שמעלים אותם בדרגה מדקדקים אתם ביותר כחוט השערה.

מעשים טובים מגינים על האדם, אשר על ידם ניצול מצער חיבוט הקבר ומצער רימה ותולעה, והיו צדיקים קדושי ארץ שלא חזרו לעפר, והמה חיים וקיימים בקברם, וידוע על צדיקים שחפרו אחר כמה מאוד שנים בקברם ומצאו אותם כמו חיים.

(לפי שומר אמונים, מובא בנצח ישראל - הרב לוגאסי שליט"א)

גופם של צדיקים לאחר מיתתם נשאר שלם

סיפר מרן בעל הבא"ח על רבו הגאון הצדיק בעל הזבחי צדק זיע"א, שלאחר שקברו אותו היה צריך להוציאו ולהעביר את קברו למקום אחר, כי כך גזרו אז השלטונות וראו כולם שאחרי הרבה שנים נשאר גופו שלם לחלוטין כמו שהיה בחיים מרוב עוצם קדושתו.

כך קורה, כאשר אדם מתעלה למדרגות כאלה שהוא הולך ל'מקום' עפר רימה ותולעה, אבל אין להן שום שליטה בגופו.

רב נחמן מגלה את גופתו השלמה של אחד התנאים

בעניין זה מסופר בגמרא על פועליו של רב נחמן שהיו חופרים באדמה ושמעו צעקה מתוך האדמה, נבהלו מאוד והלכו לספר לו את הדברים לרב נחמן, הלך רב נחמן וראה שקבור שם אחד התנאים ועיניו פקוחות, והוא התחיל לדבר עמו ושאל אותו לשמו, והלה אמר לו ששמו אחאי בר יאשיה.

שאל אותו רב נחמן כיצד נשמר גופו שלם ולא נרקב?

ענה לו רב אחאי - כל מי שאין לו קנאה בלבו, אין עצמותיו נרקבות.

(מסכת שבת, קנ"ב ב')

 גופו של האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון זצוק"ל נשאר שלם בקבר

חסידי חב"ד ברוסטוב עשו רבות כדי לשמור על האוהל של קבר האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון (הרש"ב). בחורף שנת תרצ"ט, שלטונות רוסטוב תכננו לבנות בניינים חדשים על שטח בית העלמין שבו שכן אוהלו של אדמו"ר הרש"ב והיה צורך להעביר את גופו הקדוש לבית עלמין אחר שנמצא ברחוב טקוצ'בא 155.

 האדמו"ר הריי"צ רבי יוסף יצחק אישר את ההעברה, ליווה אותה בכל שלביה וענה על כל ספק ובעיה שהתעוררו. לגבי השאלות ההלכתיות הורה שיפנו אל מחותנו רבי לוי יצחק שניאורסון.

את ההעברה ביצעו החסידים; ר' צמח קוטמאן, ר' מענדל קאנטאר, ר' משה וולף לאבאק, ר' נחמן לאקשין, ר' אברהם קאצנלסון, ר' יונה איידלקופ ועוד. הם קיבלו על עצמם תענית, וכל אחד שפך על עצמו ט' קבין (כתחליף לטבילה במקווה).

 אחר כך השיגו מיטה חזקה וחלקה ללא מסמרים, ובשעה מאוחרת בלילה הלכו אל בית העלמין. לאחר בקשת מחילה מאדמו"ר הרש"ב, החלו בחפירה.

 לנגד עיניהם נגלה מחזה מדהים - גופו הקדוש של רבי שלום דובער שניאורסון - האדמו"ר הרש"ב נשאר שלם, והטלית שהייתה עליו אף היא נשארה שלמה וכיסתה את זקנו ופניו. החסידים נטלו את הגוף הקדוש עם שלושה טפחים מעפר הקבר והניחו במיטה שהוכנה מבעוד מועד, וכך העבירוהו למקום קבורתו החדש.

כדי להינצל מדינים ומקטרגים לאחר המוות, הנשמה צריכה לקרוא בכל כוחה לה' יתברך ולהידבק באורו בכל כוחה

פתח רבי פינחס בשבח רבי אלעזר נכדו, ואמר לפרש מה שאמר דוד המלך "ה' אורִי וְיִשְעִי מִמִי אִירָא" - ה' מעוז חיי ממי אפחד, ומפרש "ה' אורִי וְיִשְעִי" - כיוון שאדם מסתכל ומתבונן באור שלמעלה שהוא התורה הקדושה, והקב"ה מאיר עליו שתורתו מצלחת, וזוכה ללמוד תורה לשמה אז אינו מתיירא לא מהמקטרגים העליונים ולא מאויבים התחתונים. כמו שנאמר "וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' " - שאורו של הקב"ה ממש מתנוצץ באדם כענין חכמת אדם תאיר פניו, והיינו "וכבודו עליך יראה" - על ידי עסק התורה והמצוות.

ומה שכתוב "ה' מָעוז חַיַי" - ה' הוא מבצר מעוז חיי בעולם החיים האמתיים, כיוון שהקב"ה אוחז בו באדם על ידי שנתדבק בו אינו מתיירא בעולם העליון מכל בעלי דינים התובעים דין על מעשיו...

בעת הסתלקותו מן העולם נשמתו מתדבקת בהשכינה לכן אין בעלי הדינים יכולים להרע לו. ואמר רבי פינחס, אף אני הוא כעין זה, כיון שאני נאחז באביך שהוא חתני אשר תורתו מגינה עלי, ובך שאתה נכדי אשר גם זכותך מועילה לי, לכן איני מתיירא משום שונא בעולם הזה ומשום מקטרג בעולם הבא.

(זוהר, במדבר קיט מתוק מדבש עמ' כו-כז)

המחשה לדברי הזוהר:

עדותו של אלחנן, בחור צעיר שעבר מוות קליני כתוצאה מלקיחת תרופות במינון יתר:

 "הרגשתי שאני יוצא מגופי ונכנס במהירות לתוך מנהרה חשוכה. החושך בתוכה היה קשה מנשוא. זה לא היה סתם מקום בלי אור, זה היה חושך שאפשר למשש אותו בידיים. חושך שהרגשת אותו כמו בוץ שדבוק לך לפנים. מעולם לא הרגשתי פחד נורא שכזה. זה היה ממש בלתי נסבל. ידעתי שאני הולך למות, והייתי מבוהל עד עמקי נשמתי מהמחשבה זהו, אני מובל לגיהינום, וכך בתוך החושך הנורא הזה אני עתיד להישאר. התחלתי לצרוח בכל הכוח שהיה לי - 'השם, אלוקים! תוציא אותי מפה! שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!!!' באותו רגע שחשבתי את המחשבה הזו, הופיע אור בקצה הימני שלי, שהלך וגדל, הלך וגדל, והרגשתי שהוא משדר לי בדרך טלפתית אהבה שאין כדוגמתה, עצמה של חום וקבלה שאי אפשר לתאר. ובאותו רגע הרגשתי איך הנשמה שלי נשאבת חזרה לתוך הגוף, וממש מתלבשת בתוכו. חזרתי לחיים, בהרגשה ברורה, שעלי לחפש ולמצוא את האור הזה כאן, בעולם הזה. האור של ה'... "

שאלות נפוצות בנושא מוות:

האם מוות קליני זה הוכחה לעולם הבא?

האם השינה היא סוג של מוות?

האם אנשים שמתו מוות קליני באמת ראו את העולם הבא?

האם יש גלגול נשמות?

האם מוות קליני לוקח מהאדם את זכות הבחירה?