עשרת המכות אינן "תופעות טבע"

שלום הרב, קרוב משפחה שלי, אדם דתי, נעשה מנוי לאתר "נשיונל ג'אוגרפיק". הוא סיפר לי בהתלהבות על תוכנית אודות עשרת המכות שראה, בה טוענים "מומחים" כיצד התרחשו עשרת המכות בדרך הטבע, ולא באופן של נסים גלויים כפי שאנו מבינים זאת. אותו קרוב משפחה נראה כמקבל את הדעות הללו בעיניים עצומות, והוא טוען שזה לא בהכרח סותר את האמונה, כי יתכן שהקב"ה תיזמן את עשרת המכות בדרך הטבע, ושעם ישראל חצה את ים סוף בדיוק כשהיה שפל, ובתזמון אלוקי מושלם היתה אח"כ גאות שהטביעה את המצרים שרדפו אחריהם, והכל כגון זה. מה דעת הרב בעניין? בתודה, איתי.

* * *

שלום איתי היקר,

הידעת שאנו מתקרבים לדור בו כמעט חצי עולם מכחיש את השואה? קשה להאמין שכל מדינות ערב בימינו שותפות לטענה הזו, והם מביאים היסטוריונים ואקדמאים מהשורה הראשונה לטעון זאת נגד עמנו. אם תקרא על טענותיהם המגוחכות, תגלה שמכחישי-שואה אינם מכחישים את קיומם של מחנות השמדה וגטאות בגרמניה - הם רק מפרשים אותם ברוח חדשה... לטענתם, הגרמנים לא ניסו להשמיד את העם היהודי, אלא רק קיבצו את היהודים בגטאות ומחנות "תמימים" במטרה להסיעם לאפריקה, והיהודים מתו בדרך ממחלות ודליפות גז "מקריות" במחנות...

עם פרשנות אישית ודמיון ניתן לסלף כל אירוע היסטורי במטרה להקטינו. ניתן לומר שגם נפוליאון לא היה ולא נברא, והצרפתים המציאו את המצביא הגדול בכדי להרים את מורל העם. לדמיון, כידוע, אין גבולות.

אנו כמובן יודעים, שהיסטוריה העוברת מדור לדור בידי עם שלם, היא עובדה. בתור אנשים ישרים, לעולם לא נסכים לסלפה בשל אינטרסים אישיים. בשונה מכל הדתות בעולם, המבוססות על סיפוריו האישיים של נביא בודד, תורת ישראל מבוססת על התגלות אלוקית לעם שלם, ועל נבואות והיסטוריה על-טבעית שמלווה את עמנו לאורך אלפי שנים.

הטענה שעשרת מכות מצרים היו "אירועי טבע" כבר נטענה לאורך הדורות, אך מעולם לא הצליחה לעמוד במבחן ההוכחה.

תשכחו את כל מה שלמדתם בבית הספר על עשרת המכות וקבלו תיאור חי ומיוחד על פי מדרשי חז"ל מפי הרב שלמה לוינשטיין. צפו

סיפור מפורסם מתאר כיצד נפוליאון בונפרטה חישב את זמני הגאות והשפל בים-סוף באמצעות גדולי המלומדים שלקח עמו למסע, וזאת בכוונה לחצות את הים בתזמון מושלם עם כל צבאו, ולהוכיח שכך עשו גם בני ישראל בצאתם ממצרים. אולם תכניתו הוכיחה בדיוק את ההיפך: בחצי הדרך, לאחר שנפוליאון חצה עם סוסיו כברת דרך בים, החלו המים לגעוש לפתע בכל עוצמתם, ונפוליאון כמעט טבע בים עם כל חילו. רק בכוחות אחרונים שב לאחוריו. אז הוא הודה בהתפעלות, שקריעת ים-סוף היתה נס אלוקי על-טבעי, שלא ניתן בשום דרך לתזמון אנושי.

אנו, כמובן, לא זקוקים לניסויו של נפוליאון, על מנת להכיר באמת האלוקית. הנסים המתוארים בתורה מפורטים במידה כזו, שאינה מאפשרת לפרשם בדרך הטבע. מסתבר, שכל המדברים אודות יציאת מצרים בדרך הטבע, הכירו את עשרת המכות רק מאיזה סרט או שמועה, ולא מן המקור שעם ישראל מעביר מדור לדור.

גם אנשים בעת העתיקה הכירו את תופעת הגאות והשפל. הפלגה בספינות אינה מושג חדש לאנושות, ובכל הדורות הכירו בני האדם בשינוי גובה פני הים, וידעו לכלכל את נסיעתם בזמנים שהים נמוך ולא סוער. גם בני ישראל ידעו מהם גאות ושפל, ולכן כאשר התורה כותבת על קריעת ים-סוף (ספר שמות י"ד, כ"ב): "ויבואו בני ישראל ביבשה בתוך הים, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" - אין הכתוב מנסה להמחיש לנו תופעת טבע ידועה של גאות ושפל. התורה מתארת כאן במפורש אירוע על-טבעי בו הים נקרע לגזרים והמים ניצבו כחומות אדירות. המקור אינו נותן מקום לפרשנותם של חוקרי טבע ותחזית מזג האוויר.

פרשני הטבע שהזכרת, למעשה, מסלפים את סיפור יציאת מצרים. בבואם אל הטקסט, הם בוחרים מה לקרוא ומה לא לקרוא בו, למרות שכל האירועים והפרטים כתובים כאחד, שחור על גבי לבן, ולא נתונים לפרשנות אישית. דומה הדבר למי שיטען, כי אלכסנדר מוקדון אמנם היה קיים - אך הוא בעצם היה נסיכה הודית... לא יתכן להאמין ולכפור באותו מקור בו-זמנית, וכאן נופל עיקר טיעונם.

ספר התורה נכתב בלשון אנושית שתהיה מובנת לדורות, וכך לימדונו חז"ל (שבת, דף ס"ג, עמוד א'): "אין מקרא יוצא מידי פשוטו". מכאן, שהתורה תיארה את האירועים ההיסטוריים של מכות מצרים כפשוטם המילולי, ולא דיברה במשלים ופרשנויות. יש לזכור, שגם האירועים הנסיים בתורה מתוארים בשפה היסטורית ביקורתית ומפורטת, הכוללת תאריכים, שמות ומקומות גיאוגרפים, ולא בלשון אגדית או פיוטית.

כל הלומד על עשרת מכות מצרים מן המקור, וקורא בספר התורה, לא יוכל לטעות לגבי הנסים המתועדים בו. הבה נבחן את יציאת מצרים מתוך הפסוקים, ונראה זאת בעצמנו מתוך מספר דוגמאות. 

כך מתוארת מכת הדם בספר התורה (שמות, פרק ח'):

"ויאמר ה' אל משה, אמור אל אהרון, קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם, על יאוריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם, ויהיו דם. והיה דם בכל ארץ מצרים, ובעצם ובאבנים. ויעשו כן משה ואהרון כאשר ציוה ה', וירם במטה ויך את המים אשר ביאור לעיני פרעה ולעיני עבדיו, ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם. והדגה אשר ביאור מתה, ויבאש היאור, ולא יכלו מצרים לשתות מן היאור, ויהי הדם בכל ארץ מצרים".

נאמר שהיאור הפך לדם. התורה חוזרת על הביטוי "ויהיו דם", "והיה דם" מספר פעמים, על מנת לתאר מציאות ברורה שהיתה. לא ניתן להסביר את מכת הדם בדרך הטבע. הפסוקים מתארים שהיאור כולו הפך לדם ברגע אחד, כאשר אהרון נטה את ידו על היאור. שום אירוע טבעי לא מסוגל להפוך כמות אדירה כל כך של מים לדם (או לצבע אדום כמו דם) ברגע אחד. גם פרשני הטבע שהציעו איזו "אצה אדומה" שמאדימה מקורות מים קטנים, אינם יכולים לתאר מקווה אדיר כמו הנילוס כולו, שהפך לפתע לאדום כדם. התורה מתעדת כיצד מיד בגמר המכה, לאחר שבעה ימים בדיוק, חזרו המים לטבעם הרגיל. מובן שאף אירוע טבעי אינו מסוגל להבאיש יאור שלם בין רגע, ולהחזיר אותו לקדמותו בתוך רגע, וכל זאת בתוך פרק זמן מוגדר ולא מקרי של שבעה ימים בדיוק (השבוע היהודי). ברגע שמקור מים מבאיש, הוא הופך לבית גידול לחיידקים, ורק ימשיך להבאיש הלאה. התורה מתארת כיצד כל הדגים ביאור מתו מיד, ולכן הנס הוא גדול עוד יותר כאשר המים חזרו למצבם הקודם בתום היום השביעי.

כמו כן, אם מכת הדם לא היתה מכוונת בצורה אלוקית, היא היתה אמורה לפגוע ביהודים במידה שווה כמו במצרים, כך שגם עם ישראל היה צריך לגווע למים. אולם, התורה מעידה שרק המצרים סבלו ממכת הדם, כפי שנאמר "ולא יכלו מצרים לשתות מן היאור".

מה ההיגיון של פרעה לרדוף אחר בני ישראל, לאחר שחטף את 10 המכות? צפו בחידוש נפלא מאת הזרע שמשון

מדרשי חז"ל מספקים ביאור נוסף. מכת הדם מתוארת בפירוט רב יותר במדרשים העתיקים העוברים בעם ישראל מזה יותר מאלפיים שנה. המדרש מספר, שאפילו מים שהיו שמורים אצל המצרים בכדים הפכו לדם. המצרים יכלו לשתות מים רק כאשר הם שילמו ליהודים בעבורם. מדרשים אלו רק מחדדים את עוצמת הנס, שהיתה פרטית לעם ישראל, ונעשתה באופן מכוון כנגד המצרים. הנה ציטוט ממדרש ידוע (ילקוט מעם לועז, שמות, עמוד צ"ט):

"בבית אחד, שהיו גרים בו יהודי ומצרי, היתה להם חבית מלאה מים בשותפות, כמו שרגילים שני בעלי בתים הגרים בבית אחד. וכשהמצרי היה מוציא קנקן מן החבית, היה מלא דם. ואילו כשהוציא היהודי את הקנקן מאותו החבית היה מלא מים טובים וזכים".

וכך מתוארת מכת הכינים בספר התורה (שמות, פרק ח'):

"ויאמר ה' אל משה, אמור אל אהרון, נטה את מטך והך את עפר הארץ, והיה לכינים בכל ארץ מצרים. ויעשו כן, ויט אהרון את ידו במטהו ויך את עפר הארץ ותהי הכינים באדם ובבהמה. כל עפר הארץ היה כינים בכל ארץ מצרים. ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכינים ולא יכולו. ותהי הכינים באדם ובבהמה, ויאמרו החרטומים אל פרעה: אצבע אלוקים היא, ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם, כאשר דיבר ה'".

פסוקים אלה מתארים בפירוש כיצד עפר הארץ הפך לכינים - "והן את עפר הארץ והיה לכינים בכל ארץ מצרים", עד כדי כך, שגם חכמי מצרים הודו בנס הגלוי: "ויאמרו החרטומים אל פרעה, אצבע אלוקים היא". גם המלומדים הגיעו למסקנה שלא ניתן להגיע לכך בדרכי הכישוף או הטבע.

לא זאת בלבד שעפר אינו מסוגל להפוך לכינים בדרך הטבע, ידוע שכינים צריכות גוף מארח וזמן על מנת להתרבות ולעבור מאדם לחברו. לא יתכן כי ברגע אחד ידבקו מאות אלפי בני-אדם בכינים, ומיליוני כינים ישרצו בכל הארץ, באדם ובבהמה.

כמעט מיותר לציין, שמכת הכינים הענישה דווקא את המצרים ולא פגעה ביהודים, כפי שמסביר המדרש. המצרים היו במגע תמידי עם היהודים, אותם העבידו בפרך. לא יתכן בדרך הטבע מצב שבו רק המצרים יסבלו מכינים, ואילו היהודים יהיו נקיים לחלוטין ממכה זו.

בדיוק כפי שמכת הדם הופיעה ונעלמה בתזמון מדויק לפי רצון אלוקי, כך גם הכינים הופיעו משום מקום, ונעלמו בדיוק כשם שהופיעו לאחר שבעה ימים (שבוע אחד, כמו מכת הדם). בגמר המכה, ומיד לאחר שפרעה ביקש לשלוח את עם ישראל, פסקה מכת הכינים בבת-אחת בכל ארץ מצרים. לא יתכן כי מיליוני כינים יופיעו ברגע אחד וגם ויעלמו ברגע אחד, ושוב, בזמן מוקצב ומדויק של שבעה ימים בדיוק. מאין הכינים הופיעו וכיצד הם נעלמו? אפילו "פרשני הטבע" של מצרים נאלצו להודות: אצבע אלו. 

בהמשך מתארת התורה את מכת החושך שארכה בדיוק שלושה ימים (שמות, פרק י'):

"ויט משה את ידו על השמים, ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלושת ימים. לא ראו איש את אחיו, ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם".

שוב מתואר נס בתזמון מדויק, שהופיע ונעלם בבת אחת, המוכיח שלא היה מדובר באירוע טבעי. נאמר כי מכת החושך הופיעה ברגע בו משה רבנו הניף את מטהו כלפי השמים. הנס מראה שליטה אלוקית מוחלטת באור ובחושך. ולחזק את גודל הנס, התורה מציינת במפורש שמכת החושך לא השפיעה כלל על בני ישראל - "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם".

אין זה מדרש עתיק או פרשנות מאוחרת אלא פסוק מפורש המתאר חושך ואור על טבעיים, מכה מכוונת ולא הגיונית שפגעה אך ורק במצרים ולא ביהודים. כמובן, שבדרך הטבע, לא יתכן שיהיה במקום אחד במקביל חושך מוחלט ואור. הטבע לא יודע להבדיל בין אדם לחברו.

מה סוד המספר 400 הנמצא כמעט בכל ענייני מצרים? צפו

חשוב לציין גם את העובדה, שהתורה מתארת את החושך בתור "אפילה" מוחשית ובלתי טבעית שהתרחשה למצרים, שהרי הפסוק מוסיף ואומר - "ולא קמו איש מתחתיו". איננו מכירים תופעת טבע של חושך המגביל את תנועת האדם (כאשר היהודים היו חסינים לחושך המופלא הזה).

פרשני הטבע רצו לטעון שמכת החושך היתה, למעשה, רק סופת חול שהתרחשה במצרים. אולי שכחו, כי גם בעת העתיקה, ובפרט במצרים המדברית, ידעו כל התושבים להבחין בין חושך לעוד סופת חול. גם היהודים וגם המצרים ידעו להבחין בסופות חול הנפוצות במדבר, ואז היתה התורה כותבת בפירוש - "והחול היה בכל ארץ מצרים לאפילה". פעם נוספת, לא נותנת התורה מקום לפרשנות דמיונית. הפסוקים מתארים במפורש חושך ואפילה מן השמים, ולא מדברים אודות רוח וחולות מדבר שגרתיים. מיותר לציין, שסופות חול אינן יודעות להבדיל בין יהודים למצרים, ואין להן לוח זמנים מדויק בו הן מופיעות ופוסקות בתזמון של שלושה ימים בדיוק.

המדרשים העתיקים מוסיפים לפרט את הנס של מכת החושך, ומספרים לנו, כי היהודים זכו לאור גם כאשר נכנסו לבתי המצרים, וכך ראו היכן מסתירים המצרים את רכושם. פירוש הדבר, שבעוד שהמצרי היה מצוי בחושך קודר ומגביל, היהודי היה מהלך חופשי באור יום.

כעת נעבור למכה המפורסמת והקשה ביותר שנעשתה למצרים, אשר כזכור, הטביעו את ילדי היהודים ביאור. כך מתעדת התורה את מכת בכורות (שמות, פרק י"א):

"ויאמר משה, כה אמר ה', כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, ומת כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים, וכל בכור בהמה, ויהי בחצי הלילה, וה' היכה כל בכור בארץ מצרים".

הפעם מסופר במפורש, שה' היכה בכוחו כל בכור בארץ מצרים, כנאמר "אני יוצא בתוך מצרים", על מנת להדגיש שלא היה מדובר במוות טבעי. מכאן ניתן ללמוד, שהמוות של הבכורים לא היה טבעי, כך ששום רופא בן ימינו לא היה יכול לקבוע שכל אותם בכורים מתו בגלל אסטמה או החיידק הטורף.

גם נאמר, שכל בכורי מצרים מתו ברגע אחד, ודווקא הבכורים. לא שמעתי עדיין "פרשני טבע" שמנסים להסביר בדרך הטבע אירוע בלתי טבעי כל כך, שבו יהרגו רק הבכורים, וכולם ברגע אחד. מכת הבכורות מראה שליטה אלוקית על החיים והמוות של כל אדם, יחד עם הידיעה האוניברסאלית מי בכור ומי לא - מגדולי השרים ועד השפחות המצריות, ואפילו הבהמות!

גם כאן התורה מדגישה שרק היהודים ניצלו מהמכה, ובדרך מאוד לא טבעית, לאחר שהתבקשו לצבוע את מזוזות בתיהם בדם. מעשה שנועד להראות כי אצבע אלוקים היא העוברת בכל בתי מצרים ובוחרת את המצרים באופן מכוון ונסי.

כפי שאנו רואים, התורה לא מתארת עוד מחלה שפקדה את הארץ והרגה את המצרים לאורך שבועות או ימים כמו מחלת הדבר. מכת הבכורות היתה מדויקת, פתאומית ובזמן מוגדר. לא יתכן אירוע טבעי, שבו מאות אלפי אנשים, ודווקא הבכורים שבהם, הנמצאים במקומות שונים בארץ ובבתים, ימותו כולם בבת-אחת בחצות. נס זה, החותם את עשרת מכות מצרים, מלמד שוב בצורה ברורה ומוחלטת על שליטה אלוקית בכל הארץ ובחיי כל אדם ואדם.

לאחר מכת בכורות, אף פרעה העקשן נאלץ להודות שאצבע אלוקים היא. פרעה שיחרר את עם ישראל ממצרים, אך התחרט זמן קצר לאחר מכן, ויצא עם צבאו במסע נקמה להשמיד את כל העם היהודי. אז, כידוע, התרחש הנס העוצמתי האדיר של "קריעת ים-סוף" (ולא "גאות ושפל בים סוף"). התורה מתארת במפורש קריעה של המים, והצבתם כחומות אדירות של מים שאינם נופלים, כשעם ישראל עובר בין החומות - "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם...". אך, בכך לא תם הנס. הקב"ה הטביע את הצבא המצרי שרדף אחרי עם ישראל, ולא הותיר מהם אחד, בעוד עם ישראל ממשיך לעבור בבטחה בים:

 (שמות, פרק י"ד): "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה... וינער ה' את מצרים בתוך הים, וישובו המים, ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים, לא נשאר בהם עד אחד. ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, ויראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

מיותר לציין, כי לא יתכן לעולם מצב טבעי שבו יקרע הים לשניים, והמים יעמדו כמו חומה מימין ומשמאל במשך כל הלילה, ויאפשרו לעם שלם לעבור בתוכם. התורה מתארת כיצד הים נקרע לשניים ברגע אחד כאשר משה הניף מטהו בציווי ה'. פרעה וחילו טבעו בים מיד לאחר שנכנסו בין החומות.

חז"ל מפרטים את הנסים הרבים שאירעו בקריעת ים סוף, ומספרים שהמים ניצבו בצורה ישרה כמו זכוכית חלקה. ברגע שהמצרים נכנסו לשביל, הפכה החומה בחזרה למים והטביעה את הצבא המצרי בים סוף. המדרשים גם מספרים כיצד עמוד האש עבר לפני בני ישראל וריסק סלעים ומכשולים בדרך, בכדי שהדרך תהיה ישרה ופנויה למעבר.

כל הקורא בספר התורה לא ימצא מקום לטענה הדמיונית של אירועי טבע שונים. התורה מתארת נסים בקנה מידה אלוקי שלא היה כדוגמתם בהיסטוריה האנושית.

כפי שוודאי הבחנת, אין בתשובה זו כדי להרחיב ולתאר את כל האותות והנסים שאירעו לעם ישראל בצאתם מארץ מצרים. לשם כך נדרש כל ליל הסדר, ועדיין יהיה הרבה להרחיב. כמעט ולא דיברנו על עמוד האש ועמוד הענן שליוו את עם ישראל לאורך כל המסע. נסה לדמיין עמוד "טבעי" של אש היורד מן השמים לכוון ולהוליך את עם ישראל בלילות, ועמוד ענן היורד מן השמים לארץ להוליך את העם ביום... זאת מלבד הנסים התמידיים עליהם מספרת התורה, כיצד במשך ארבעים שנה זכה עם ישראל במדבר לאוכל נסי שירד מן השמים להאכילם מידי יום ביומו. מזון ומים הם, כידוע, המצרכים המועטים ביותר שניתן למצוא במדבר, ושוב, נגד כל הגיון, השקה הקב"ה את העם כולו והאכיל אותם במשך עשרות שנים במדבר. הנסים ליוו את עם ישראל במשך עשרות שנים, ולאורך דורות, ותועדו בספר התורה אותו מעביר כל עם ישראל מדור לדור, וחוגג חגים לזכר הנסים האדירים של יציאת מצרים.

התורה כותבת שה' הכביד את לב פרעה, כדי להראות לעם ישראל את נפלאותיו העל-טבעיים, על מנת שנוכל לספר עליהם לדורות הבאים:

(שמות י', א'): "ויאמר ה' אל משה, בוא אל פרעה כי אני הכבדתי אל לבו ואת לב עבדיו, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם, וידעתם כי אני ה'", ולאחר קריעת ים סוף נאמר (שמות י"ד, ל"א): "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, ויראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

פסוקים אלה מלמדים אותנו, שהנסים אשר נעשו ביציאת מצרים נעשו גם בבחינת "אותות" עליהם נספר לדורות - נסים אלוקיים על-טבעיים, המוכיחים שליטה אלוקית בטבע ובהיסטוריה. לא לחינם מודות שתי הדתות הגדולות בעולם שה' הוציאנו ממצרים - מיליארדי גויים בעולם מכירים בעובדה הזו. אנו מספרים לבנינו ובני בנינו היסטוריה נסית שאף עם אחד בעולם אינו יכול לספר, על נסים בקנה מידה לאומי והתגלות אלוקית לעם שלם. על כן נשיר יותר בכוונה: "תורת אמת נתן לנו, ברוך השם בחר בנו".

עוד בנושא עשר המכות:

עשר המכות – מה באמת קרה שם? קבלו את סיכום מכות מצרים

עשרת המכות: במה היו המצרים אשמים?