אפרת ברזל ברגעים של שמחת סוף שנת הלימודים: שלא ייגמר לי
זו תקבל וזו תיתן, ותמיד, כמובן הנתינה דיפוזית לשני הצדדים, בדיוק כמו בכל מערכת יחסים. מורה מקבלת לא פחות מתלמידה, עבור עצמה, מהרגע הזה שאישיות פוגשת אישיות
זו תקבל וזו תיתן, ותמיד, כמובן הנתינה דיפוזית לשני הצדדים, בדיוק כמו בכל מערכת יחסים. מורה מקבלת לא פחות מתלמידה, עבור עצמה, מהרגע הזה שאישיות פוגשת אישיות
האם תמיד יש מנצח ומפסיד, או שאפשר לראות מורכבויות גדולות יותר?
מדוע יש לנו ספקות בעניין אמת העולם, ומה אנחנו צריכים להבין כאשר אנחנו מתפללים?
שותפות בלבד איננה מספיקה בשביל להביא להישרדותה של מערכת יחסים כלשהי, ולשם כך נחוצה גם מידת השיתופיות בין הפרטים המרכיבים את המערכת
אלפי שנים אחר כך, אף אחד לא מאמין בעגל הזהב ובעוד אידיאולוגיות שסחפו ואז קרסו. אבל אותם עקרונות עתיקים של התורה רלוונטיים מתמיד
בעלי ואני לא מסכימים על כלום, וכל ויכוח נגרר למקומות מאוד לא מכבדים. האם יש פתרון?
נוצר מצב שיש פעמים שאנשים, נשים וגברים, משתמשים במושגים האלו כדי לתאר חוויות קשות שלהם בתוך מערכת יחסים, אך בפועל, לא מדובר במערכת יחסים מתעללת
מה עושים? איך אפשר לומר למישהו "תסלח, אפילו שלא ביקשו ממך כמו שצריך?". נראה שהתשובה על זה נעוצה בהבנת מערכת יחסים קרובה באופן כללי
כאשר המחשבה הקודמת לפעולה איננה בהכרח אמיתית וזכה, זה ישפיע במידה זו או אחרת על אופן הביצוע שלה וכן על הרגשתי שתבוא מיד לאחריה
ככל שנהיה פתוחים יותר לראות את השינויים שקורים אצל האנשים היקרים לנו, כך ניצור לעצמנו מערכת יחסים שמשתלם לחיות בה, כי היא מתחדשת, מתקדמת כל העת
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה