טורים נשיים

לא ידעתי שצריך לגלות רגישות לאחר, אבל לא במחיר הכחדת הרגשות והתחושות שלי עצמי. לא ידעתי, שאם אדע, אוכל להפסיק לרַצות ולהתחיל לרְצות

היחס השטוח, הגלובלי, שרואה את האנושות במבט על ומתייחס אליה כאל מקשה אחת – הוא האפליה הכי בוטה שיש. יחס כזה מתעלם מאנשים חיים ונושמים

אני צובטת את עצמי כדי לוודא שזוהי מציאות חלומית, ולא חלום שאינו מציאותי. אני לא חולמת... הבן שלי הבכור, היקר, החכם, הנדיר.... מתארס

אזהרה: זו הטעות הנוראית שעשה האיש שקיבל בחינם את מה ששווה יותר מכל. קראו על הטעות… אבל הכי חשוב - תיזהרו שזה לא יקרה גם לכן

אה, ועוד משהו. למדתי שלהקשיב לעצמי זו עבודת חיים, וזה לא קל. בכלל

התבוננתי בתמונות ונזכרתי בתחושות הכואבות שהסתתרו מתחת לחיוך הרחב שנמשח על שפתי מול עין העדשה. שוב צף ועלה הכאב על מציאות חיים לא פוטוגנית בעליל

מישהו אמר שזה קל לבחור בחיים? מישהו אמר שזה טעים לבחור בטוב? לא. ברגע הראשון זה אפילו שורף. אבל זה טוב. השיטה להתמודד עם פחד מכאב

איני זקוקה לשיפוט, לכעס ולחשדנות, אבל גם לא לרחמים. אני זקוקה לחמלה, לזוג עיניים טובות שיביטו בי בהשתתפות ובאמון

אמנם אתה ילד קטן, אבל גיבור גדול. בשביל לעשות את הדבר הנכון – צריך גדלות נפש. ואתה – גדול מהחיים. אני לא אומרת לו, אבל לעצמי בשקט, לוחשת: גם את גיבורה גדולה

באותם רגעים, הפציעה בי פתאום ההבנה הבהירה שמשהו עמוק מאד ויסודי מאד חסר בביתי שלי. לפתע הבנתי שהבסיס לבית אינו אהבה, כפי שמקובל לחשוב ולחלום. בית נבנה, בראש ובראשונה, מביטחון

במשך שנים ארוכות הדחקתי את העצמי שלי, אבל היום הזה הגיע, והמזרקה שתתה דם תחת מים. טור רגיש ונוגע מיומנה של אישה גרושה

העולם אינו מריע לה, ללידה המשונה הזו, וגם עבורי היא אינה תרועת ניצחון. למרות הכל ואף על פי כן, אט-אט נובטת בי ההכרה ומפציעה ההבנה, שבכל זאת, זוהי לידה. יומנה של אישה גרושה

עיקר העבודה מתחילה בתוכנו. אבל איך מתקהלים בתוכי? איך מחברים את כל החלקים השונים שבי?

בורא עולם הסתכל בתורה וברא את העולם. עולם שבור הזקוק לתיקון. מה לנו כי נלין? מה לנו להישבר?

"בא מלך מלכי המלכים בעשרת ימי תשובה ואומר לנו: בנותיי, יש לי שם מיוחד שמשתמשים בו עשרה ימים בשנה – עושה השלום". תמר ללוש בטור מיוחד לעשרת ימי תשובה

בראש השנה את ממרקת את הכתמים מהנקודה הפנימית שלך, ואז יוצא ממך אור

וכך משיעור לשיעור, משבוע לשבוע, היא שאלה, נכנסה לעניינים והתקדמה בתורה ובמצוות

אם לא נתחבר לכאב, ולא נכיר בו הכרה מלאה, ונשאר תקועות בתוך הכאב - לא נצליח לראות

סיפורה המפעים של הגיורת שהלכה בעקבותיו של אברהם אבינו, והגיעה אל הפסגה

אין מה לפחד שהעצמות יירקבו בקבר אחרי מאה ועשרים, אבל יש מה לבקש ולהתחנן לפני מלך מלכי המלכים: אנא, דייק אותי וכוונן את רצונותיי לאהוב את החבילה הזו ולהתעצם דרכה. תמר ללוש על הקשר שבין עצמות לקנאה