סיפור

"בשנת המס 1986 נוכה ממך מס-יתר בסך...". נדהמתי מדרכי ההשגחה. זכרתי כי הבטחתי לפרסם את הסיפור

הפגישה הזו וגילוי כתבי היד בצורה כה מופלאה, עוררו את בני המשפחה לנסוע לעיירת מולדתם כדי לחשוף עוד ועוד שורשים

בצד הדרך ניצבה צעירה ונופפה בייאוש למוניות החולפות. ידה שהיתה מונפת בתחילה במרץ ובנחישות, הפכה לרפה ומטלטלת הנה והנה

רועד מפחד נצמדתי לאמא. ההתרחשות כולה נמשכה בסך הכל שנייה או שתיים, אבל אני ידעתי שההשפעה שלה תורגש לנצח. שלחתי מבט לשולחן המתקפל השבור, ונעצתי את עיני הדומעות בסלע הענק שהיה מונח לצידו

פתאום נפלו עיניו על יהודי שישב על אם הדרך בראש שפוף. כשקרב אליו ר' מרדכי, הרים היהודי את ראשו ופניו נראו נפולות. 'הוא כנראה בצרה', חלף הרהור במוחו של ר' מרדכי

"לפני 29 שנים פשוט החלטתי: האדם נצרך לישועה - וביכולתי לעזור!", סיפר לייבל לבן השכנים. "בשנה הבאה כבר נטלתי את הכוס המשומשת עמי, ומני אז אני שותה בהם, בגביעי הישועות שקיבלתי במירון"

האמת? הרעיון צמרר אותי. באתי מבית מסורתי והיה לי קשה לחשוב על עבודה בשבת. אחרי כמה שיחות רציניות עם מנהל הבנק החלטתי שאין מנוס, והתחלתי לעבוד בשבת, אך לא בלי נקיפות מצפון. סיפור קצר מאת בצי חזן

כך אמר אבי-הכלה בסערת-נפש, ופרץ בבכי. סיפור אמיתי על משמעות הפגיעה בזולת

במהלך מלחמת העולם השנייה החליטו הנאצים להותיר בחיים קבוצה מצומצמת של יהודים החולים במחלות נפש ורוח. היה זה קרש ההצלחה ליהודי שכתבי קודש הטעונים גניזה נגעו במיוחד ללבו...

"כל חיי עבדתי קשה מאוד כדי להתפרנס מיגיע כפיי, ולא להזדקק לבריות", אמר בנחישות דעת. "יעבור עלי מה, לא אקח מקופת הצדקה. הקב"ה יוכל לעזור לנו בדרך אחרת"

מדי יום היה הילד זורק את פרוסת הלחם אל מעבר לגדר התלמוד תורה, עד שהמנהל החליט לסלקו. סיפור אמיתי מפי הרב יצחק זילברשטיין

אתה ניאות להעלות לרכב את כל מי שזקוק לטרמפ, אך לא כל הטרמפיסטים הם מהסוג העדין והמתחשב שקיווית. האם תוותר על המצווה בשל כך?

סיפורו המדהים של פקח החנייה בעיריית חדרה שרק השגחה פרטית כיוונה אותו לא להרים את מכונית התופת

גיורת צדק ביקשה להינשא ליהודי, אולם הוריו סירבו לכך בתוקף. מאוחר יותר, כשהסתבר שהיא למעשה יהודיה שגדלה וחונכה כנוצרייה, התגלה הסוד הגדול של הוריהם - הבטחה שנולדה בתקופת השואה ונשכחה מלב...

בעקבות מודעת הדרושים הוצפנו בפניות רבות, והחלטנו לייסד בהידברות סופשבוע פינה שבה אתם הקוראים תספרו כיצד הניצוץ נדלק בכם. והפעם: שירי (שם בדוי, לבקשתה) מספרת על הקושי המשפחתי, וגם על הנפילות בדרך

לאחר שהתרופה והטיפולים כבר לא עזרו לו, נזכר שמעון פארי במרקחת הבריאות הפרסית של אבות אבותיו. בהמשך הוא מצא את ספר הרפואות עתיק היומין של המשפחה, ויצר את התרכובת המיוחדת, אשר כיום כבר משווקת לקהל הרחב

הנסיעה התנהלה כשורה ללא תקלות, עד שהגיע האוטובוס לירידה של הקסטל לפני סיבוב מוצא, שם ניצב שלט "האט - סיבוב מסוכן!". לפתע בקדמת האוטובוס ליד הנהג, מישהו קרא בקול רם: "היי, דוד, דוד, תקום!..."

בשלב מסוים ביקש הקצין שמישהו יבוא לעזור לו לחלוץ את הנעל כי הוא נקע ככל הנראה את הקרסול. נוצר מצב שכל אחד חשב או ציפה שמישהו ייגש אל הקצין , ויצא שאיש לא בא לעזרתו

ביקור תמים אצל הרופאה הפיל אותי לתוך ערפל סמיך. "גיליתי שיש לך איזו בלוטה קטנה מתחת לצוואר", היא אמרה, ופתאום הכל נפל. אבא, אתה שומע? זו אני. רעות, הבת שלך. הולכת בתוך ההמון, אבל בוכה מבפנים

"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים!" - המדרש הזה עורר גיחוך אצל אייל, שלגלג על האמונה גם ברגעים כאלה. שנה לאחר מכן, כשהמאפיה היפנית החליטה להוציא אותו להורג, הוא נזכר בו שוב