אני קשור למקום הזה בנימים כה עזים,אך באותה מידה – שונא אותו. שונא אותו כשם שכל אדם שונא את המוות ואת ריחו. וקשור אליו –כשם שבן קשור לאביו אני שב לפקוד את קברך אבא יקר, ביום היארצייט, שנה אחר שנה. עוקב בהלם אחר ההר שניכש וננגס ונפרס לפרוסות מלבניות זעירות ממוסגרות במגרת בטון צרה ומחוספסת . ובתווך במקום תמונה אדמה אדמדמה
א. פרידמן
22.10.13 | 12:41
"מרים", אמרתי לה בלחש, "איני חושבת שמן הראוי עתה שמביתנו ייבקעו צלילים של נגינה. אין זה נאה שכשהאחד זועק - השני מנגן". היא נטלה את העיתון היומי ופנתה לשבת לצדי בלא אומר ודברים
א. פרידמן
22.10.13 | 12:26
תאמין לי שאני יודע למה אני בגלות. הקטיושה המתוקה שלי היא בת קול משמים שלימדה אותי לקח: לעולם יהא אדם וותרן בממונו. כשם שגרמתי לגלות ופיזור של המשפחה המורחבת שלי, קיבלתי גלות בעל כורחי
22.10.13 | 11:51
"אבא שבשמים... אתה יודע מה, מי אני ומה חיי שאבקש מחלות וצרות של אחרים. אתה הרי יודע מה טוב ומה נכון בשבילי... עשה בשבילי רק מה שמגיע לי... רק לי, לא רוצה משל אחרים"
22.10.13 | 11:20
רבבה של אנשים, בתוכם גם אלפי יהודים, קיבלו את חייהם במתנה בזכות התפילין של דייוויד מילר, וליתר דיוק, בזכות מסירות נפשו לא לאבד מצווה יקרה זו
22.10.13 | 11:06
"אני מאמין להכל... אל תשכח סימון, את הפסוק הנפלא האלוקי של דוד המלך "סור מרע ועשה טוב". ברגע שנכרתה ממנו הערלה, סר ממנו הרע, ומה נותר לו לעשות? רק טוב
22.10.13 | 10:34
הוא בא לי בחלום... שלוש פעמים אני רואה בחלומי איש זקן, אולי כבן 80, אין לו זקן, אין לו כיפה, הוא חילוני, אבל פניו מטושטשות. אני מרגיש בנימת קולו שהוא במצוקה, שהוא מאותת לי לבוא להצילו. אבל אינני מזהה את קולו, וגם תווי פניו לא מוכרים לי
22.10.13 | 10:23
כך היה נמשך אולי לנצח אלמלא האחות - אחת מהסגל במשמרת - אשר פרצה אל הרגע הקפוא בלי רשות ונפצה אותו לרסיסים... לא הכרתי אותה, רק שפתאום הבחנתי במָשהו שמפריע לדוּמָה שאפפה אותי
שלומי רחמים
22.10.13 | 09:21
בעולם החופשי-מודרני אוהבים חידושים והמצאות. לא נחים לרגע. העתיק הישן והטוב, מפנה את מקומו לעדכני, לחדשני, למפתיע. הבורות ריקים, ואין בהם מים, אז צריך להמציא ריגושים, יוזמות מפתיעות
22.10.13 | 09:12
מחוץ לרכב הממוזג שרר שרב מהביל ומבהיל, חום ישראלי כבד, המצריך מזגן 24 שעות ביממה. הרב סילם הפעיל עד למקסימום את המזגן ברכבו ואמר: "בבקשה קבל סיפור נדיר ביופיו, מופלא בהשגחתו, המעלה בי בכל פעם שאני נזכר בו תזזית של שמחה, התרגשות ומתח..."
22.10.13 | 09:05
כל אחד מכיר את אפקט האבן והשלולית. אתה מיידה אבן למים, לכאורה פעולה רזה וחסרת משמעות. בפועל, מייד עם העלמותה של האבן במצולות השלולית, הולך ונוצר מעגל קטן על פני המים, שהולך ויוצר עוד מעגל אחד ועוד אחד, כך שלאחר שנעלמה האבן לחלוטין, עדיין האפקט שלה יוצר ריגושים הרחק מעבר למקום צניחתה ועד לגדות השלולית
22.10.13 | 08:28
"כבוד הרב, מדי שבת אני שומע אותך מברך את העולים לתורה ובסיום הברכה אתה מאחל להם שיזכו לנחת-כשר מכל יוצאי חלציהם. אני לא מבין, נחת זה נחת, מדוע להצמיד לו תעודת כשרות?"
21.10.13 | 21:03
"אינני יודעת אם אשאר בחיים אחרי המחלה הארורה הזו, אבל דבר אחד נוסף נותר לי לעשות למענך ולמען הקב"ה. שיערי עדיין לא נשר מן הטיפולים...". ובעודה מדברת לקחה ניצנית מספרים והחלה לגזור את שערותיה "ואם ירחמו עלי מן השמים, אגדל שיער חדש ואחביאהו מתחת לכיסוי ראשי"...
21.10.13 | 20:19
ההתלהבות גברה, ומיד החלו הבנות בהכנות לטיגון החביתה במטבח האולפנה, באישון לילה. לפתע נשמעו צעדים כבדים שהלכו וגברו. תוך שניות מעטות ניצב בפניהן המנהל גבה הקומה. הן נתפסו על חם...
עודד מזרחי
21.10.13 | 20:10
מיודענו החביב והמיומן, דפק על השולחן וביקש את רשות הדיבור, וכהרגלו בקודש כאשר עמד מול ציבור חילוני הוא פתח את הדרשה במשפט המחץ שלו: "עזריאל מורגנשטרן זיכרונו לברכה לא מת!!! הוא חי".
21.10.13 | 19:23
כשחזר פייבל מבית הכנסת ושמע את ריקודיו ושמחתו של זלמן, לא יכול להתאפק... רץ לשכנו ושאל מנין לך קרשים? מי נתן לך? ואז כמעט התעלף כשראה את הרישומים על הדפנות... פה נטמן... פה נטמן...
הרב משה שיינפלד
21.10.13 | 13:08
"צר לי לומר לכם, אבל פגע בבתכם חיידק טורף אלים ביותר בשם מנינגוקוקוס", אמר הרופא להוריה של עטרה. "הסיכוי להחלים ממנו, בשלב זה, אפסי. אין לבתכם סיכוי רב להחזיק מעמד יותר מ-24 שעות"
עודד מזרחי
21.10.13 | 12:37
בתוך ההמולה הרבה והדחיפות גילו אנט ומדלין כי נוטרלו מתיקי היד שלהם. אנט, הישישה מבין השתיים הבחינה בזאת הראשונה. היא חשה חבטה בזרועה ותוך כדי מישושה הבחינה כי תיק היד נעלם. מדלין שחרדה לה גילתה לתדהמתה הרבה כי גם תיקה איננו.
א.פרידמן
21.10.13 | 11:01
שי הסתובב בפעם האחרונה במתחם קבר יוסף, לפני הפינוי, והסתייע בפנס שהוצמד לנשקו. לפתע ראה כיסא של אליהו הנביא מפויח לגמרי. הוא החליט: יהיה מה שיהיה, אני מוציא את הכיסא הזה מפה!
עודד מזרחי
21.10.13 | 10:39
א' בתשרי, ראש השנה, הוא היום בו נברא אדם הראשון, ביום השישי לבריאת העולם. אלוקים נופח באדם נשמה, כמתואר בתורה "וייפח באפיו נשמת חיים", והנה, האדם מתחיל לחיות. ננסה לדמיין את הרגע שבו אדם הראשון פוקח את עיניו, הרגע הקדום ביותר אצל האדם, הרגע הטהור ביותר, רואה הוא את אלוקים גוהר מעליו, ממש במרחק נגיעה
הרב משה שיינפלד
21.10.13 | 09:47
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה
