התניא

"בדידי הווה עובדא": סיפור מרתק מאת הרב גד בוסקילה, ששימש כרב קהילת "נתיבות ישראל" בברוקלין במשך למעלה משלושה עשורים ובנו של הרב דוד בוסקילה – מתרגם התניא לערבית

יו"ר הקואליציה ח"כ דודי אמסלם, עורר סערה רבתי כאשר בטקס הרמת הכוסית של 'הליכוד' הודיע כי בכוונתו להתפלל על הצלחתם של נתניהו ורעייתו בקבר 'בעל התניא'. בעקבות מעשהו ספג ביקורת גדולה מאנשים שצחקו על כך שהוא 'משתטח על קברי צדיקים', אך אמסלם מיהר להגיב לתגובות, וכתב בחשבון הטוויטר שלו: "בפעם הבאה נתפלל גם עליהם, כדי שתרד להם קצת השנאת ישראל"

אז תכל'ס, איפה הקב"ה נמצא? בכל מקום? אז הכל קרוב אליו באותה מידה. רק בתורה ובמצוות - אבל רגע, לא אמרת שמלוא כל הארץ כבודו?

אולי די כבר לעשות עניין מיציאת מצרים? הבנתי, עבדים היינו, יצאנו. למה לדבר על זה כל־כך הרבה? זה קרה לפני אלפי שנים...

כל זה נכון ברמת העיקרון, אבל איך מדליקים את האהבה? ומה כאשר כל ההסברים אינם עוזרים, ואני לא מרגיש דבר?

איך אני יכול לאהוב מי שאני אפילו לא יכול לראות אותו?

אהבה היא רגש ספונטני, לא? אם כן, מה אם אינני מרגיש אותה?

קשה לי להאמין שאצליח להביא את עצמי ליראה. באופן טבעי, אני מאמין רק במה שאני רואה. את א־לוהים - אני לא רואה!

אני אוהב את ה'. יש לי הרבה על מה להודות לו. אבל ליראה אני לא מתחבר. למה צריך לעבוד את ה' דרך פחד?

מהי בדיוק כוונה בתפילה? מה אני אמור להרגיש כשאני מתפלל?