התניא

פוטרתי מהעבודה, יש לי עודף כולסטרול ואין עלי שקל... אין לי מושג למה ה' עושה לי את זה, ובטח שאני לא יכול לעבוד אותו בשמחה!

אני מחפש דרך שתשמח אותי ותגרום לי להיות מאושר. לא דרך שתעמיס עליי רגשות אשם ותכניס אותי לדיכאון...

האם עבודת ה' זה "הכל או לא כלום"? ובמילים אחרות: אם אינני שומר מצוות תמיד, האם יש ערך למה שאני כן מקיים?

מסירות נפש, למות על קידוש ה', איך זה רלוונטי היום בעולם דמוקרטי ונאור? אף אחד לא מצמיד לי אקדח לראש ולא דורש ממני להתנצר!

איך חטא משפיע על הקשר שלי עם הקב"ה? ובכלל, בכל שלב אני יכול להתחרט על התנהגותי וייסלח לי, לא?

נראה כאילו ביהדות יש המון תיאוריה. הרציניים יושבים ולומדים תורה שעות על שעות. לא יותר טוב להשקיע את רוב הכוחות במשהו יותר מעשי?

החסידות אומרת שני דברים: מצד אחד היא מתארת איך הקב"ה מחיה את כל היקום ומסבירה שאין שום דבר שמנותק ממנו, ומצד שני היא מדגישה שצריך להתחבר לקב"ה על־ידי תפילה, לימוד תורה וקיום מצוות. האם זו לא סתירה? אם הכל מחובר לה', מדוע צריך להשתדל כל־כך להתחבר אליו?

יש תופעה היסטורית שמרתקת אותי: ישנן עדויות רבות על יהודים שלא קיבלו שום חינוך יהודי ולא למדו תורה מימיהם, ובכל זאת מסרו את נפשם על קידוש ה' ולא הסכימו להמיר את דתם. איך ניתן להסביר זאת?

אני לא מרגיש שהמצוות מחברות אותי לה'. האם אני אמור לקיים אותן רק בגלל שהקב"ה ציווה?

טוב לי, הכל בסדר. ללמוד תורה, בסדר. לקיים מצוות, מצוין. עבירות, לא בא לי. פשוט נולדתי מושלם!