הרב משה שיינפלד

כשאדם מהדר במצוות השבת אבדה ברובד הממוני, זה מעורר את מידת הרחמים והבורא נוהג אף הוא עם בניו במידת הרחמים, והוא יוצא לחפשם ולהשיבם לגבולם

אם השולחן שבור, גם אם אחת מרגליו נותרה שלימה, אף אחד לא יגדיר את הרגל כמשהו שלם. אם אדם לא חי עם השם אלוקיו, חלילה, הרגל אולי שלימה, אבל השולחן שבור

מציאות החיים היא, שכמעט כל דבר טוב נקנה בייסורים. אדם מוכרח לעמול ולהזיע קשה כדי להשיג הישגים ותוצאות בכל תחום מתחומי החיים, בפרט בעניינים רוחניים

אדם אכל פרוסת לחם, והוא מודה לאלוקיו לא רק על הלחם, אלא על יציאת מצרים, על הברית, על התורה, על עצם החיים, על יופי וחן העולם, על החסדים המקיפים אותו מכל עבר

ככול שבני אדם מתיישנים בתוך סביבתם, כך הם מתרחקים יותר ממקורם הראשון, ושוכחים את הנסיבות שהולידו את המצב הנוכחי

בימים אלו, עלינו לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמינו, האם מוותרים אנו על האמת למען השלום?

מדוע הטריח עצמו רבי חיים עוזר גרודזינסקי לעזור למי שבקש הכוונה בדרכו, ואיך זה קשור לערי המקלט?

אכן כן. הבושה גרמה לחורבן ירושלים, ולא משנה כמה בר קמצא רשע - המסר שיש מהסיפור הוא, כמה גדול כוח הבושה

צירופן של אותיות שמו של הבורא על שמות בני ישראל, מסמל את הרעיון שאלוקים "קשר" את עצמו יחד עם בניו, כדי שהם לא ילכו לאיבוד. עניין זה מהווה נחמה אדירה עבורנו בגלות הארוכה

תכונה זו של "והצנע לכת" – החשובה כל כך לאדם הפרטי בחייו האישיים, היא תכונת ה"הן עם לבדד ישכון" שבלעם הצליח לזהות אצל עם ישראל