"משתחווים לאבק רגליהם" – מה הכוונה? (ב'): הפולחן בעדויות היסטוריות
איסוף אבק קדוש אל תוך שק וההשתחוויה עליו, מוטמע היטב בתרבות זו לדורותיה, ומתכתב היטב עם דברי חז"ל, "שמשתחווים לעפר רגליהם"
איסוף אבק קדוש אל תוך שק וההשתחוויה עליו, מוטמע היטב בתרבות זו לדורותיה, ומתכתב היטב עם דברי חז"ל, "שמשתחווים לעפר רגליהם"
האמנם אנשים השתחוו ועבדו לאבק רגליהם? שמענו על כל מיני סוגים של עבודות זרות, המצרים סגדו גם לחיפושיות זבל, אבל האבק שעל הרגליים? מה יכול לגרום לאנשים להשתחוות ולסגוד לו? בסך הכל אבק, לכלוך
הן מתנהלות בביטחון עצמי מוחלט, ומאמינות בצדקת דרכן במיליון אחוז. אחרי הכל, נראה שאין להן שאלה אחת המציקה להן, והן מוכנות להפעיל כוח כדי לכפות את המוסר שלהן. הנה לקט של מדינות שחרטו על דגלן מלחמה בשם המוסר, אך בפועל – מעשיהן מבצעים בדיוק את ההיפך
בוויכוח מול הרפורמים או הקונסרבטיביים, למשל, מבינים שני הצדדים שהמפריד רב על המשותף, והוויכוח הוא לא אם נתאחד ונגיע להסכמה, אלא מי ישרוד ומי ייעלם. אין כאן "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", אלא ויכוח מהו דבר האלוקים
בודו שאל את עצמו: הייתכן שאולי היהודים, שהם המקור של הנצרות, דווקא הם הצודקים? בעודו בארמון של מלך הפרנקים, התגלגל לידיו ספר יהודי ששמו לא ידוע לנו כיום, אך נראה שהספר השפיע עליו ללכת ולבדוק את הדת היהודית
מחלוקות בחז"ל – איך נוהגים למעשה? מדוע המחלוקות נראות לפעמים כה חריפות, ומאלו מחלוקות יש להיזהר?
על רקע תקופה מבלבלת זו, חיבר הרס''ג את ספרו הגדול ''אמונות ודעות''. הספר היה חידוש גדול. מעולם לא מצינו לפני זה ספר שמבקש להוכיח ולנסח עקרונות ביהדות. בספר, הרס''ג דוחה את הטענות של הנצרות והאיסלאם ושל עוד כל מיני אמונות שרווחו בזמנים ההם, ומוכיח את חידוש העולם ואחדות הא-ל בשורה של הוכחות
בשביל להסביר את ההבדל בין נישואים רגילים, שבהם הולך הייחוס אחר האב, לבין נישואין בין יהודים לגויים, שבהם הולך הייחוס אחר האם, צריך להבין קודם כל מהו ייחוס
גם בין חכמים גדולים יש חילוקי דעות, בכל תחום ותחום. כמו ששני רופאים יכולים להציע שתי דרכי טיפול. המחלוקת, אם כן, היא תכונה אנושית. אך מה לתורה האלוקית ולמחלוקת?
בספרי ההיסטוריה לא נכתב כמעט כלום על הקהילה היהודית ברשיד. רק עם גילוי הגניזה הקהירית ופענוח כתביה, נמצאו עדויות רבות למעשיהם ולפעילותם של בני הקהילה
רב פפא לעיתים קרובות נהג לפנים משורת הדין. פעם קנה שדה מאיש שהיה זקוק לכסף כדי לקנות שור. לאחר שהעסקה נחתמה כדת וכדין, התברר לאיש שהוא כבר אינו זקוק לכסף, והוא התחרט על שמכר את השדה. כאשר נודע לרב פפא על כך, החזיר לאיש את השדה
הצורה של האות דלת היא שני קווים ישרים, צורתה של הדלת. כאשר היא פתוחה, רואים אנו את הקו העליון, ואת הצד הפתוח. לעומת זאת, הערך המספרי של האות הוא ארבע, כארבע רוחות השמים, שכן הגדילה היא לכל הכיוונים
שמעון החשמונאי בן מתתיהו ובנו, יוחנן כהן גדול, כבשו את הגליל, טיהרו אותו מעובדי האלילים והושיבו בו יהודים, ומאז ועד היום יושבים בצפת יהודים, והיא זכתה, כידוע, להיות אחת מערי הקודש, וקדושי עולם הסתובבו בין סמטאותיה העתיקות
מכירת יוסף מבטאת את ראשית המחלוקת הזו, שבה כל בני לאה, ובראשם יהודה, מכרו את יוסף למצרים, משום שדרכיהם היו שונות כל כך, עד שלא יכלה הארץ לשאת את שניהם, אף על פי ששניהם לשם שמים נתכוונו, כמובן
בשנות השבעים של המאה התשע עשרה, נעשו כמה ציוני דרך משמעותיים להיאחזות חקלאית על ידי בני הישוב הישן בירושלים. היאחזויות אלו נעשו בהכוונה גדולי הדור ורבני ירושלים, ובפרט המהרי"ל דיסקין
הצירוף מ"ל משמעותו מילוי, אך גם חיתוך, כמו מילה. ולכן מבנה השם של גימל, הוא ג' – נתינה, מ"ל – נתינה מלאה, מילוי כל הצורך, עד שכבר אין צורך בנתינה והוא מתנתק ונגמל. זו הנתינה המושלמת
בספרות ההיסטורית הציונית, עדיין פוגשים אנו בסטיגמה שבני היישוב הישן התנגדו לעבודת אדמה, ורצו רק להתפרנס מכספי חלוקה. אך ההיסטוריונים מראים שלא כך היו פני הדברים, השאיפה לעבודת אדמה היתה כל הזמן, אבל הדבר לא היה אפשרי בשום צורה עד המחצית השנייה של המאה הי"ט
בראשית ימי המחקר, התייחסו לדברים כאלה בביטול, אבל עם הזמן גילו שאכן, הים "כבש" במשך ההיסטוריה חלקים מן היבשה, וערים שלמות נמצאות קבורות מתחת לפני הים
קבוצה של רבנים, ביניהם ישישים, התקבצו סביב מבנה הכנסייה היוונית שבדרום הטיילת המפורסמת, שם טיפסו בזה אחר זה על סולם גבוה שהוצב על קיר הכנסייה. כשהגיעו לקצה הסולם, נאחזו בחומת האבן שעל הגג וקפצו על הגג. מה לרבנים ולכנסיה יוונית בטבריה?
קדמונינו מסרו את נפשם על כל אות ועל כל נקודה במקרא, ואכן רואים אנו כי הם דייקו, ומעבירים בדייקנות מופלאה את הדברים כהווייתם
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה