האם מניחים תפילין באסרו חג? ועוד עובדות על אסרו חג

1. אסרו חג הוא יום החול שאחרי כל אחד משלוש הרגלים. לפיכך, תאריכי אסרו חג הם: כ"ג בתשרי (לאחר סוכות), כ"ב בניסן (לאחר פסח), ז' בסיוון (לאחר שבועות).

2. מקור השם הוא הפסוק: "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח", שפרושו: קישרו את קרבן החג בשלשלאות סמוך לפינות המזבח. חז"ל דרשו על פסוק זה ש"כל העושה איסור (תוספת) לחג במאכל ושתייה, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קורבן".

3. בתלמוד הירושלמי (מסכת עבודה זרה פ"א ה"א, דף ל"ט) קראו לאיסרו חג "בריה דמועדא" – בארמית: "בנו של המועד".

4. כה נכתב על אסרו חג: "ויש לכל איש ישראל לעשות איסור (יום נספח ומקושר) לחג במאכל ובמשתה, ולקבוע סעודה ביום ההוא, ולהוסיף איזה דבר בסעודתו שיהא נִיכר שלכבוד אסרו חג הוא עושה - ונרצה לו לכפר עליו, כמעשה עבודת הקרבנות ממש. ואשרי אנוש יעשה כסדר הזה, לקבוע סעודה יחד עם אוהביו ואחוזת מרעיו, לעסוק בשירות ותשבחות על השולחן אשר לפני ה', אשר הוא (השולחן) היום במקום המזבח ממש, כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן. ואלוקים חשבה כקרבן לכפר עליהם אולי חטאו בימי החג - כאילו הקריב עולה על חטאתם". כתב הרמ"א (סימן תכט ס"ב): יום שאחרי החג נקרא "אסרו חג", ונוהגים להרבות בו קצת באכילה ושתיה לכבוד היום (ועיין בבית יוסף סימן תצד סעיף ג). וכתב הגר"ח פלאג'י (מועד לכל חי סימן כה אות מח) בשם הגאון החיד"א, שעל כל אדם להתאמץ ביום "אסרו חג" הזה, ביראת שמים ובלימוד תורה לשמה, כי הוא תחילת השנה וסימן טוב לכל השנה

5. משום כך, אסרו חג הוא כמעט כמו יום חול, מלבד הנקודות הבאות: מרבים בו קצת בסעודה, ממעטים בו בהספד ותענית ואין אומרים בו תחנון. ואם חל בשבת אין אומרים בו במנחה 'צדקתך צדק'. מלבד זאת, תפילות היום הן כמו יום חול רגיל, ללא הלל או מוסף. גם ביום זה מניחים תפילין, כבשאר ימות החול.

6. בימי העלייה לרגל לבית המקדש, היו חלק מהעולים נשארים בירושלים גם ביום שלמחרת החג. מכאן מגיעה קביעת היום העוקב לחג.

7. על פי ה"ערוך השולחן" (ס"ק ה), כיון ששלמי החג שהובאו ביום האחרון של החג, זמן אכילתם מסתיים רק בסוף היום שאחר החג, יוצא שהיו הרבה קרבנות שהיו אוכלים אותם ביום שאחרי החג, והעניין הוא להמשיך את שמחת החג, מתוך קדושת הקרבנות גם ביום שאחרי.

8. ה"שדי חמד" (כללים, מערכת א') כתב שהטעם לאסרו חג בארץ ישראל הוא כדי להיות מאוחדים עם בני חו"ל, שבאותו יום הן חוגגים יום טוב שני של גלויות.

9. כה נכתב: "כל הנוהג שמחה באסרו חג, הרי הוא מקיים דברי חכמים ומקבל על כך שכר".

10. עוד נאמר כי אדם השמח באסרו חג, מוכיח על עצמו כי הוא מחבב את המצוות ומתקשה להיפרד מהן: "ועוד, שהוא מעיד על עצמו שחביב עליו החג שציוותה תורה, וקשה עליו פרידתו ממנו בבת אחת, וכאילו רוצה להיאחז בו גם אחר עברו. וזאת היא מידת ישראל קדושים שמחבבין את המצוות ומצפים להן קודם בואן, והוגים בהן אחר עוברן".