סיפורים קצרים

עמדתי מול המראה וקשרתי את המטפחת. הסתכלתי בעצמי והבטחתי לקדוש ברוך הוא: "את הכתר הזה אני לא מורידה ממני"

כיצד כינים יכולים להיות דבר טוב? הרב עידו וובר בסיפור אמיתי שלא תרצו לפספס

אחר כך הגיעו עוד הרבה קשקשנים, דובונים, פופ-אפ אחד שלוחצים ויוצאות חיות מצחיקות, כמה מוביילים ואפילו נחום תקום אחד. הם מילאו את הארונות

בכל פעם שהיא נוברת בעבר, לבה נצבט בכאב. שפתיה לוחשות תפילה לעתיד: הלוואי ויהיה אי מי יאזין לקול הדומם בתוכה

אבא התחיל לצרוח על המנגן. "שקט! שקט כבר, עשית לנו חור בראש. מה אתה לא מבין?! אף אחד לא רוצה לשמוע אותך, וזה לא דיסקוטק פה!"

"אבא, אני מבקשת ממך, תסדר לי פרוטקציה, תדאג שאני לא אמתין הרבה זמן במרפאה, שהכל ילך מהר גם אם המזכירה הבטיחה לי שזה ילך לאט"

לא הייתי מוותרת על אף אחת מהן! מלי האחראית, רותי הנבונה, תמי השנונה, יעלי השובבה, איילה החייכנית, שושי המקסימה. אבל כבר רציתי בן

"שבי לא בחרה איך להיוולד. אף אחד לא שאל אותה", נשמתי עמוקות. סופת הוריקן השתוללה בקרבי, איימה להתפרץ החוצה

עוד עלה קטן, יבש, נשר מן העץ. חנוך רכן אל האדמה על מנת להרימו. עתה, ברור היה לו: הוא יבחר באופציה האחרונה. יקבל את מוטי בשמחה

איך מגיב מרצה מצליח באוניברסיטת 'ניו יורק', כאשר נודע לו שהוא חולה בטרשת נפוצה, מה המחלה לימדה אותו, ומהם 2 הנקודות ששינו את גישתו לחיים? דבריו המעצימים של חולה טרשת נפוצה מהווים השראה לכולנו

כמה שוה שכרה של מצוות אכילת מצה אחת? בלב התופת מנסים יהודים להשיג מצה, ומה עולה בגורלה? שני יהודים, מצה אחת

כדי לא לטבוע בתוך ים סיפורי האימה של אבא ואמא, הייתי חייבת ללמוד לשחות. פרק כ"ב מתוך הספר "איך לא ידעתי", המתפרסם באתר הידברות מדי שבוע

השגחה פרטית בשביל חינוך של נערה, ואז השגחה פרטית בנסיעה לחתונתה... סיפור השגחה פרטית עם כמה פרקים

"אריק, כל הכבוד, מסר חזק ועוצמתי". בעלי הביט בי, ולא האמין על מה אני מדברת. איזה מסר. מי חותם בכלל. ועל מה התלהבת. שוב את מתנהגת כמו ילדה קטנה ותמימה. אבל המסר נקלט

"הערבייה" מהמחלקה גורמת לי לצאת לדרך חדשה, להוציא יקר מזולל ולהציל את הבת שלי. המשך מהסיפור הקודם

אורית לוי למדה במסגרת טיפולית, המורים הבהירו להוריה שאין סיכוי להכניסה לכיתה רגילה, ולקראת תיכון לא אפשרו לה להירשם למסגרת נורמטיבית, אך היא הוכיחה את הבלתי ייאמן. היא שברה מוסכמות, התקבלה לתיכון מצוין, עברה בגרויות, וכיום היא מלמדת במכללות ובעלת תארים מתקדמים. ויש לה גם מסר לכל ההורים והמורים: "לעולם אל תתייאשו מהילדים שלכם"

מה גורם לאישה ערבייה לספר לקולגה על יהדותה של מאושפזת "ערבייה"? סיפור שיותיר אתכם בפה פעור

"קח", אמרתי לו, "שילמתי לך את החוב של דוד. ותגיד לדוד שאני חייב לו תודה מיוחדת. את הנכס הרוחני שהוא העניק לי עכשיו שום כסף בעולם לא ייתן לי". אין מה לומר, אשתי תמיד צודקת

הבטתי עליהם וראיתי עד כמה גדול ד' יתברך, שסובב הכל בצורה כה ניסית. רק בשביל השלום. קיבלתי את פרי הוויתור שלי במזומן

במצבים כאלו, ובכל מצב בו אני עומדת מול הבנות הקדושות הללו, אני רואה את יד ההשגחה, כפשוטו ממש. אני מרגישה איך ד' מנחה אותי צעד צעד, יש להן שמירה מיוחדת

שמעון, ילד הפלא, החל לגמגם. הוריו הגיעו איתו לטיפול אצל פרופסור מומחה, מה שהוביל לקבלה מיוחדת, ולסיפור מפתיע

אחרי דיונים רבים נבחר הסיפור הזוכה בתחרות הסיפור הקצר: "לילה בלי ירח", מאת נחמה פריליך

העיכוב שלי בשידוכים התברר פשוט כהמתנה. חיכיתי שיגיע לגיל המתאים. ולמה הרב לא קבל קהל? שלח לחמך

רצינו זוגיות טובה, כמו כולם, אבל לא באמת חשבנו שאנחנו צריכים לעשות משהו כדי לתחזק ולייעל אותה. עד שהכל השתנה

אני לא רואה סיכוי לילדים, אבל לא אני קובע", אמר והצביע כלפי מעלה. "דבר אחד אני יכול להמליץ לכם: אתם מישראל, ולפיכך אני משער שאתם יהודים". הנהנו בראש. "אז ליהודים יש מזל אחר"

ידעתי שלהודות באמת יחמיר את מצבי, אבל בכל זאת הצלחתי לאזור כוח ולומר: "כן, אני יהודי"

איזה טעם יש להביט שוב בחלון על הדמות הזו, שדומה באופן מבהיל ל--- מה הוא עושה שם בכלל?

אלעזר היה שחוח מעט כשעטה את הטלית על כתפיו, אך גם בעזרת נשים שמעו את הבכי הנושר על זקנו. שלומית רק החזיקה חזק את ספר התהילים שלה, ולחשה ללא הרף פסוקים מוכרים

אחד הקירות בבית הספר בקטנותי היה מכוסה בקישוט יפה שאהבתי להביט בו מקרוב: "לכל עשב ועשב ישנו מלאך המכה בו ואומר לו גדל". לנגד עיני ראיתי את העשב נע לקצב הרוח הנושבת

נחמה ידעה גם ידעה את סיפורה של האבן הזו. זו האבן, אם רק הייתה יודעת היכן היא... הייתה מוציאה אותה בעצמה