סיפורים קצרים

הן שכבו זו לצד זו בשקט. כבר כמה חודשים שהן עוברות את המסע הזה יחד, צמודות. תלאות הדרך אילצו אותן להיקשר זו לזו, עד שצלחו יחד את כל התלאות והגיעו לתחנה האחרונה בחייהן. הנה, סוף סוף מגיע הרגע המיוחל

הוא גדל בבית דתי, אך משחשקה נפשו בלימוד התורה - הוא החליט שמבחני הבגרות יחכו בצד. מאז הוא לא התחרט, הספיק להינשא, וממשיך להתעלות בתורה. ולכל מי שחושש, הוא מציע: רוצו לשם

"הנרות הללו מכל החלונות בחושך, הצליחו להחזיר אותי חמישים שנה אחורנית", היא התנשפה וקולה קטוע. "כך זה היה נראה בדיוק, הר הכרמל באותו לילה חשוך של ינואר". הזיכרון המרגש של אנה, שחוזר בחנוכה

האם ייתכן שדווקא הרגע שבו הדבר היקר לך מכל נשבר, יהיה הרגע שלא תרצה לשכוח לעולם? סיפור מעורר השראה על איפוק וגבורה

כאשר הגיע לתאילנד, התוודע גיא בפעם הראשונה לבית חב"ד בבנגקוק. עד אז הייתה לו סלידה נוראה מהחרדים. בהיותו ירושלמי חילוני טיפוסי – הוא פיתח כלפיהם נוגדנים. אלא שדווקא במזרח הרחוק, החלה להיסדק מעט החומה הירושלמית העתיקה

בבוקר למחרת, בעיתון של הקהילה היתה כתבה על הרב לרגל 30 שנה לפטירתו. היא ראתה את תמונתו שם וזיהתה אותו מיד. זה הוא! זה הרב שהביא לי את הפתק בחלום. סיפורה הנדיר והאמיתי של עקרה שנפקדה

הוא נזדעק לחלון הפונה לרחוב ולעיניו נתגלה מחזה מוזר ומחריד. באמצע הכביש עמדה משאית גדולה ולצידה מוטלת ילדה כבת תשע פצועה

בעומדו מצטנף בפינתו, הוציא הזר לפתע משרוקית מכיסו, והחל לשרוק מנגינת רועים. מהומה התחוללה בבית המדרש

מה עושים אנשי הכותל עם הפתקים? האם מישהו קורא אותם? מה הן ההודעות השכיחות ביותר בפתקים? האם יש מי שדואג לרוקן מפעם לפעם את חרכי הכותל?

נזעקה לפתע בתי בבהלה. היה זה על השולחן? ואני רוקנתי מקודם את כל הפסולת והניירת שהיתה על השולחן היישר אל שקית האשפה שזה עתה נזרקה

לפתע פרץ אחד מבני הבית לתוך החדר. חסר נשימה הכריז: "מצאתי את המטבע. הנה המטבע!"

לילה, שנת תשל"ח (מרץ 1978) האוטובוס בקו שלוש נסע לאיטו במורד הרחוב הירושלמי, כשבקרבו נוסעים רבים. לפתע פיצוץ אדיר החריד את האזור כולו

סיפורים מופלאים מהלכים על אותם גיבורי רוח אשר בתוך הגטאות והמחנות בתנאים נוראים ואיומים, תחת סכנת נפשות יומיומיות ישבו ועסקו בתורה, מתוך ידיעה ברורה כי אם הגרמנים יגלום אחת דתם למות. אך לימוד תורה זה נסך בקרבם כוחות אדירים הרים ונשא אותם מעל ההווה הקשה ומעל המרצחים הגרמנים

"אי אפשר לדחות את העניין עד מחר!" שומע אני שוב את קולו של הזר, זהו עניין של פיקוח נפש

השעות חולפות לאיטן בהמתנה מול חדר הרופאים. דלתם נפתחת. רופא צעיר יוצא בריצה אל חדר המיון

מעודו לא שבעו עיניו מלראות את הגליל הענק. עם קצת מאמץ יכול היה להבחין בתווית המתנוססת בראש העטיפה

הסיפור שתשמעו היום יהמם אתכם. ייתכן אף שתתקשו להאמין שאכן התרחש המעשה. אך דעו להם שכל מילה אמת היא

באותו הלילה היה משהו באוויר שלא נתן לי להירדם. קמתי והדלקתי אש. הכנתי קנקן תה חם וישבתי ליד המדורה

יום אחד, בעומדו ממתין בתור בסופרמרקט ענק, שם לב כי אדם הלבוש בבגדי כומר בוחן אותו שוב ושוב. לפתע ניגש אליו הכומר ושאל אותו...

הרסיסים שהתפזרו ברדיוס רחב הגיעו אל תוך החנות בתוכה הוא שהה באותה שנייה גורלית...

שני השוטרים הגיעו אליה. "היכן תעודת הזהות שלך?" – שאלו בתוקף. שפתיה איבדו את צבען

כעיתונאי זה עניין של רגע אחד, ובעצם שבריר של שנייה, שבו אתה קולט שיש לך ביד סיפור מדהים. קלטת? תפסת. לא קלטת? פספסת

בהיותם בלב ים, קיבל רב החובל הוראות להפליג בנתיב עוקף מחשש, שמא מוקשו ממי הים התיכון מפאת המלחמה העומדת בפתח

זה לא מתאים לאבנר, חשבה, אבל לא אמרה דבר. וכך, לאחר טיול ותפילה בכותל, ישבו השלושה ושוחחו על נושא של השבת אבידה

"בשנת המס 1986 נוכה ממך מס-יתר בסך...". נדהמתי מדרכי ההשגחה. זכרתי כי הבטחתי לפרסם את הסיפור

הפגישה הזו וגילוי כתבי היד בצורה כה מופלאה, עוררו את בני המשפחה לנסוע לעיירת מולדתם כדי לחשוף עוד ועוד שורשים

בצד הדרך ניצבה צעירה ונופפה בייאוש למוניות החולפות. ידה שהיתה מונפת בתחילה במרץ ובנחישות, הפכה לרפה ומטלטלת הנה והנה

תמיד קיוותה שלא יתעורר הצורך בנקישה על דלתות. אך, לרוע מזלה, כמעט תמיד נאלצה לצאת מביתה בערבי יום חמישי, בבקשת עזרה

בסמסטר השני החל להעדר. תחילה מעט ולאחר מכן הרבה. איש לא ידע מדוע. כיוון שלא יצר קירבה וחברות עם איש – לא ידעו את פשר ההעדרויות

בזמן הריקודים לצלילי שיר ברסלב שמח במיוחד אמרה לי אחת החניכות באוזן: "תמיד להיות בשמחה! הכל לטובה! גם כשיש דברים רעים הם לא באמת רעים. הרי הם מהשם והוא לא עושה רע אף פעם! צריך לשמוח - השם לא אוהב כפיות טובה!"