כש"נוח לשמים" מתנגש עם "נוח לבריות
מי שקודם כל דואג להיות נוח לשמים, גם אלו שבתחילה ראו זאת כפגיעה, בסוף יבינו ויכבדו
מי שקודם כל דואג להיות נוח לשמים, גם אלו שבתחילה ראו זאת כפגיעה, בסוף יבינו ויכבדו
פעולה קטנה – תועלת גדולה: על מעשי החסד הקטנים שאנחנו יכולים לעשות בקלות ובמינימום מאמץ
איך נדע אם אדם באמת אוהב את הקב"ה ואת שמירת התורה והמצוות, או שמא הוא עוסק בהן רק מתוך הרגל?
מדוע הזדעק משה רבנו כל כך כאשר בקשו שניים וחצי השבטים לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי? בגלל סדרי עדיפויות שגוים
מה לימד רבי משה לוי זצ"ל בישיבת "כסא רחמים", ומדוע? ומה חשוב במנהיג העם?
"נכון" מהנהן המקובל בעצימת עיניים, "עכשיו, הם באמת לוקחים את הבן שלך לצבא"...
"עשרות שנים אני חיה עם הרב, ומעולם הוא לא הסכים להוציא מפיו שהוא הרב
לא יאמן, מכל המידות לא מצא קרח לטפול על משה רק שהוא בעל גאווה... והלא משה רבנו הינו סמל הענווה
לפעמים, יצר הרע חורג משליחותו ובא לאדם במרמה – על ידי שצובע את העבירה בצבעים של מצווה, ומראה לאדם כאילו העבירה היא מצווה גדולה
טבע האדם, שהוא מתחיל משימה רוחנית במרץ ובהתלהבות, אך עם הזמן דועכת ההתלהבות הראשונית, ולאט לאט תפקידו נעשה מתוך הרגל, בלי כוונה ורצון. הוא יכול מבוקר עד ערב לעשות את רצון הבורא, מבלי לשים לב למי הוא עובד
גרשון, קהת ומררי יצאו מאב אחד – לוי, ובכל זאת כל אחד משלשתם נתמנה ונבחר כפי ערך מעשיו ושלמות עצמו. איך להיות יותר משורה ארוכה של אפסים?
אדם מישראל אינו רק "מספר", אלא בעיקר "שֵם". לכל יהודי יש שם, שם מבטא את הייחודיות שלו. משה ואהרן לא התייחסו לכל אחד בתור "עוד כבשה מהעדר", אלא בתור אדם יחיד ומיוחד במינו
כאשר נקיים פסוק זה, לא יהיו לנו אויבים, וכיון שכך, הצורך בהשתדלות ביטחונית יתייתר. מדוע מקימים צבא? בשביל להילחם עם אויבים! אם אין אויבים, אין צורך בצבא
צאו ובדקו, אנשים נדיבים הם בדרך כלל כאלה שסבלו בעבר מעניות וחשו את תחושת החוסר. בִּדְקוּ מי מאנשי השלטון דואג לחלשים, ותגלו שאלו אנשים שהיו בעבר במעגל העוני
האם יתכן להגיש למלך קרבן פגום? אם כן, איך נוכל להגיש למלך מלכי המלכים תפילה פגומה? על חשיבות הדקדוק בתפילה
מסובל אני בייסורים, וכשכואב – צועקים, אף אם אין זה מועיל. אם לא צעקת, כנראה שלא מספיק כאב לך
כיום, נגע הצרעת אינו קיים. האם הדבר מורה שמצבנו הרוחני טוב יותר מתקופות קודמות? ומדוע באמת פסו הנגעים בימינו?
גם לאחר שזכינו לצאת מעבדות לחירות, בל נשכח את המקל והתרמיל שליוו אותנו כשהיינו בשפל המדרגה
קשה עד בלתי אפשרי להיאבק במחשבות. העצה הכמעט יחידה היא, תיכף ומיד להסיח לבו לדברים אחרים, רצוי דברי תורה. ההסבר לכך הוא פשוט: אין ביכולתו של אדם לחשוב שתי מחשבות בבת אחת
כשדלת ננעלת על מנעול ובריח, הדבר היחיד שיכול לעבור בעדה – הוא נוזל. הדמעות מסוגלות לחלחל ולחדור – גם מבעד לדלת נעולה
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה