סיון רהב מאיר: מה ההבדל בין צדיק לרשע?
על מוגנות וגאולה, על הצורך בגמישות בימים קשים, סיפורים קטנים על החיילים שנהרגו בשואה, וגם: מה עבר הבבא סאלי זצ"ל בחייו?
על מוגנות וגאולה, על הצורך בגמישות בימים קשים, סיפורים קטנים על החיילים שנהרגו בשואה, וגם: מה עבר הבבא סאלי זצ"ל בחייו?
כדאי לשים לב לשני הקמפיינים העוצמתיים שהתחזקו במהלך השנה האזרחית האחרונה: בעד המוות, ונגד החיים. שניהם עלולים להסעיר בקרוב גם את ישראל
התורה רוצה לנפץ אשליה רווחת, לפיה המנהיג הוא בן האלוקים, קדוש ונישא ומרומם. זו השקפה הרסנית, והתורה טורחת לעצור כדי להדגיש: אותו משה שעשה מעשים כל כך מופלאים – הוא אנושי
מה אמר הנשיא הרצוג בנאום הניצחון שלו, איך חגגה מרים פרץ את ההפסד, ולמה כדאי להזכיר את כל זה שוב עכשיו?
האם אנחנו שומעים את הבשורות שמגיעות אלינו מהי ענווה אמיתית, ונרקיסים שצומחים מתוך האפר
משה רבנו יכול היה לנזוף בעם. השעבוד במצרים הוביל לדרדור רוחני. רבים מהיהודים עבדו עבודה זרה. התרבות המצרית משכה אותם. ובכל זאת, אלוקים לא אומר למשה שיוכיח אותם
מקרה ועוד מקרה יוצרים אמירה. אולי יש לנו כל כך הרבה צרות פנימיות לטפל בהן, שלא שמנו לב למסר שיהדות התפוצות מקבלת מאיתנו כבר שנתיים
חמש שנים לפטירתו של מאיר בנאי, הימים האחרונים של ליאל נמדר, הצעקה מתחילה את הגאולה, ואיפה נמצאת מערכת היחסים שלנו?
מצד אחד, התוכן קשה לצפייה. מצד שני, ההגשה של הזוועה הזו מאופקת, מינימליסטית, בלי קיטש. גולדווסר פשוט משתף בעובדות ובסיפורים, וברגעים החזקים ביותר הוא שותק, ונותן לצופה לחשוב לבד
למה זו הברכה שבה גם הילדים שלי יתברכו לפני הקידוש? על הייחודיות של מנשה ואפרים
גם ויקטוריה נולנד, אהרון יהודה אימרגין, הערבים הישראלים וראש הממשלה. ארבעה גורמים קריטיים באירוע המביש של השבוע
חשיבותה של פרטיות, הבחירות שאנחנו עושים בחיים, שאלות על עשרה בטבת והאחריות שבאי הידיעה
אוקיי, הבנתי שלכל מחבל כזה היה איזה בלגן, אבל איך צמח פה דור שאם רק מעצבנים אותו קצת, מה שמרגיע אותו הוא דם יהודי?
או בלשונו של הרב זקס: "איננו יכולים לשנות את העבר, אבל אם נשנה את האופן שבו אנחנו חושבים על העבר, נוכל לשנות את העתיד"
חשוב לזכור שיש גם חושך, אבל כדאי לחפש את האור שבדלת ממול. וגם: להבדיל את המגזר מהאמונה, ולבטא את עצמנו בדרכים טובות
"מה שהצדיקים יכולים לפעול מהשם יתברך בראש השנה ויום הכיפורים, יכול יהודי פשוט לפעול מהשם יתברך בזאת חנוכה"
אולי לא סתם המחשבות האלה עלו בראשי מול נרות החנוכה של סבתא. חנוכה הוא חג של מאבק על האור והאש שלנו, מול תרבות זרה וסוחפת. בימים ההם, בזמן הזה
העובדה שיוצאים עם החנוכייה אל החלון, המרפסת או דלת הבניין, מאפשרת מפגש בלתי אמצעי עם השכונה והקהילה. אנשים שמזמן לא ראית, מזייפים פתאום את מעוז צור עם ילדיהם
להרפות ולהביט בנרות החנוכה, הדברים שהופכים אותנו לבלתי שבירים, להיות ממש-ממש, רעיונות על שמירת העיניים מעדן הראל, ומילים לחנוכה מהרב שטיינמן זצ"ל
הרבה יותר קל לטאטא ולהדחיק, או לדבר על "טרוריסטים משני הצדדים". אך העובדות הן פשוטות ועגומות, וכדאי להכיר בהן: המחבל בירושלים אינו "מפגע בודד"
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה