כל התכנים של סיון רהב מאיר

אלו דברים התרחשו בט"ו באב, העצות של הרבי מלובביץ' לזוגיות, 5 דברים על פרשת עקב, ימים של אהבה ו-95 שנים לפרעות תרפ"ט

מה קרה כשמשה רבנו התחנן לקב"ה על עם ישראל, ומה קורה באזכרות של מלחמת "חרבות ברזל"?

מדבריו של ה"נתיבות שלום" על תשעה באב, האנשים שצמו השנה לראשונה, הדברים שנמצאים בידינו, מילים מיוחדות לימים שאחרי תשעה באב והבתים שנבנים מתוכו

5 דברים על חודש אב, הדברים שעזרו למירב ברגר, הפרספקטיבה הנכונה על החיים, והתיקון של הווייז

הרב שלמה קרליבך אמר שיש שני סוגי דמעות: אלה שיורדות, בדכדוך ובצער, ואלה שעולות, בתקווה ובתפילה. כאלה הן הדמעות של תשעה באב. זה אינו רק יום שחור של דיכאון לאומי. זה היום להעלות את כל הדמעות שלנו מאז 7 באוקטובר למעלה. לזעוק, להתפלל, לקוות

"העולם תוהה מה תהיה תגובת ישראל על מג'דל שמס. אני מסתכל עליכם - אתם התגובה. החלטתם לבוא עכשיו לישראל. החלטתם לבוא הביתה". וגם: הפרק ההיסטורי של מערכת החינוך

מצפון תיפתח הרעה, זום-אאוט לארבעים שנה במדבר, המסעות של בני ישראל במדבר, האוויר שנעשה נקי יותר עם חיסול הנייה, והדרך להשתמש בכל הכוחות שלנו

מדוע כלא הנשים נקרא דווקא "נווה תרצה"? ומה היתה דעת המיעוט המדהימה שכתב השופט אדמונד לוי ז"ל כשניתן האישור לתוכנית ההתנתקות?

מה שמחזק אותנו, בין החדשות על דף לחדשות על טראמפ, השמות של התקופה, התפילות שלנו – והצורך לא לשתף

הבקשה המיוחדת של ענת מאיר לימים אלה, מורשתו של הרבי מלובביץ', הכנסת ספר תורה מיוחדת ו-5 דברים על פרשת השבוע

בתקופת המקדש, כל מי שנגע או היה בקרבת אדם מת, נחשב טמא. המסר ברור: היהדות לא מקדשת את המוות, היא מתרחקת ממנו. אנחנו מקדשים את החיים

לרבי מלובביץ' הייתה תפיסה מגובשת, מעמיקה. נדמה לי שהיא יכולה להיות בשורה למדינה ולעם שמרגישים תקועים ונבוכים

בכל פעם מחדש המפגינים הפרו־פלסטינים מגיעים, אבל חשוב לשים לב נגד מה הם הפגינו

כשמבלבל, פונים לעבר ולעתיד. וגם: המסע להקמת בית, חיבוק חם של תורם ונתרם, והדימוי העצמי שלנו, כיחידים וכעם

וואו, לא הבטן שלהם יבשה אלא הנפש. הנפש רעבה, צריך להסביר לה את הסיפור הגדול של עם ישראל, את הפשר של כל המאורעות שקורים להם

הלימוד היומי שנותן קביעות, כבר שנה שלמה, והמילים שהשאיר אחריו סא"ל תומר גרינברג הי"ד

"כשאני כאן בישראל אני נושמת אחרת", אמרה סטודנטית מאוניברסיטת קולומביה. "זה טוב לבכות בכותל", אמר להם המדריך הישראלי, שמלווה הרבה קבוצות שמתפרקות רגשית דווקא שם. "כאן הדמעות לא יורדות למטה, הן עולות למעלה"

כל כך הרבה חקלאים נרצחו או נחטפו. ועכשיו כל כך הרבה חברים שלהם מתייצבים מול המצלמה ומספרים כיצד המשיכו את מפעל החיים הזה. הם חקלאים קשוחים, רק פה ושם בוכים

ישראל – אם תדע מה תפקידה ההיסטורי – היא כרגע אי של בהירות מוסרית, בעולם שקורס משני צדדיו: איראן מצד אחד, הרווארד מצד שני

מציאות שמפתיעה לטובה, המילים של אילנה בוסקילה, פסח שני, והרוע האמיתי שאנחנו נלחמים בו