כל התכנים של ידידיה מאיר / בשבע

כתבתי "אנרכיסטים". אתם יודעים מה? אני חוזר בי. הם היו מתים להיות ראויים לתואר הזה. הם אנרכיסיטים־וואנאביז. אין להם איזו משנה או דרך פוליטית

איזה מונח יפה זה, "ניקוי רעשים". אני חייב להתחיל להשתמש בו. הרי כל השיח שלנו על יהדות ותורה ומצוות ואמונה ושבת, מלא כל הזמן ברעשי רקע

צריך לטפל בשוטרים האלה ובכל שוטר אטום לב (או שכל), אבל זה לא הופך את המשטרה לאויבת הציבור. לא להתבלבל

את כספית אני מכיר כאיש נעים הליכות, סקרן, פתוח לדעות אחרות. אני אפילו מחבב אותו. אבל לכו תדעו, אולי אחרי הטור הזה, אגלה שגם אני מוצא את פרנסתי מהלוואה בריבית

הזווית החשובה ביותר שהייתי מעלה לדיון ביום העיון הארוך ("צרחות שלח, מבט רטרוספקטיבי"), בכלל לא קשורה לזהות הצועק או הנצעק, אלא לצעקות באשר הן

שופט עליון שמתנהל בצורה בעייתית ביותר (לכאורה) לא שווה דיווח ופולו־אפ, אבל איזה טמבל ששלח מכתב נאצה לשופטת משפיע על כל סדר היום הציבורי? וגם: בעיית ה"עגונים"

בגמרא כתוב שבאחרית הימים לא יהיה לכם על מי לסמוך חוץ מה' עצמו. ה' אומר: תוכלו ללכת רק אלי. שום דבר לא יעזור לכם

שלא תבינו אותי לא נכון: יש דיינים רבים כאלה, ברוך ה'. והם ליטאים וחסידים וש"סניקים וציונים-דתיים. המונופול על מאור הפנים לא שמור לאף מגזר. אני רק מתפלל שירבו עוד

על שנה מיוחדת של לומדי תורה, וגם על הדרך שבה סייע ליצמן לבריאות של כולנו, ועל הדמעות של אביב גפן

נתניהו, המבוגר האחראי, היה אמור לפתור איכשהו את המשבר הזה ולא להשאיר את ימינה בחוץ, לא רק עבורם אלא עבורו ועבורנו

איך אמר לי חבר שראה שאני מתחיל להתברבר עם מעגלי המוזמנים? "בוא אתן לך טיפ: יש חתן לבר־מצווה הזאת. למה שלא תזמין רק אנשים שמכירים אותו?". וואו. איזה רעיון פשוט

כשרבי שמעון בר יוחאי נזרק מבית הכנסת כמונו, הוא לא עושה פרצוף מסכן. אדרבה, הוא נכנס בסערה למערה, ודווקא שם מתחיל לעסוק בתורה ולעבוד את ה' ביתר שאת

כבר בתחילת המסכת נותנים בראש, עם דיני הוצאה מרשות לרשות, שיגרמו לכם לגעגועים עזים לחלומות הנפלאים של מסכת ברכות. ובכל זאת, חשוב כל הזמן לזכור: מה המאפיין העיקרי של לימוד הדף היומי? העובדה שהוא יומי. היום היה קשה? מחר יהיה קל

50 שנה בדיוק, אחרי פטירתו של ר' אריה, יצא שטרנברג, שעסק עד כה בהוצאה לאור של פירושו של ר' אריה לוין לשישה סדרי משנה, למסע בעקבות דמותו

הרדיו דלק בקולי קולות, כדי שחלילה לא אחמיץ אף מילה, והח"כים טינפו על ליברמן. ואז, באיזשהו שלב, הילד במושב האחורי שאל: "אבא, ליברמן שומע את כל מה שאומרים עליו ברדיו? כי אם כן, איך הוא לא מוותר?"

והנה, רק יש ירידה קטנה בסקרים, והניצוץ הלפידי נדלק. הוא חוזר למורשת אביו, ממש כמו במעשייה חסידית מרגשת, כמו בן השב אל אביו ממסע מהכפור

כדרכן של הזמנות שנשלחות מוקדם מידי, גם זו נשכחה. רק לאחר מכן הבין ידידיה מאיר כמה היה רוצה להנחות את הכנסת ספר התורה הזה. מרגש

הצוואה של הרב שטיינמן מלמדת אותנו את סוד האושר בחיים. להוריד את הראש? לא. להוריד את האף? בהחלט כן

ימות השואה הנוראה. אהרן שטיינמן ילד בן 12 בסך הכל, נשאל: "מה תרצה להיות כשתגדל?" והשיב תשובה מפעימה

אם מוזיקה מעידה עלינו, אז צריך רק לקוות שהדיסק החדש של אהרן רזאל, 'עד אמצא מקום' יזכה לכמה שיותר השמעות. הדיסק הזה מוכיח שמעיין היצירה של רזאל ממשיך לנבוע - וממקומות עמוקים יותר ויותר