כל התכנים של ידידיה מאיר / בשבע

יונתן שחר, נפתלי קמפה, זאנוויל ויינברגר ודוד בן ארזה – 4 אמנים יהודיים שכדאי לכם להכניס אל הפלייליסט שלכם

כמה זמן מתייחסים לאורחים, למה חשוב להשקיע בהגברה, ומהי המצווה הראשונה שנער בר־המצווה מקיים עם הגיעו למצוות?

למה אתה מכנה את מה שנכתב כאן "דברי ארס והרס"? לא יפה לדבר ככה. אם צריך לראות את הטוב שבכל דבר, למה לא לראות את הטוב גם במיליונים שמתנגדים נחרצות לממשלה?

אנשי ימינה לא רק עקרו לשמאל הפוליטי אלא עברו, ברגע אחד, לדבר בשפתו. מה שעשו להם במשך שנים - הם עושים עכשיו לאחים שלהם

תרשו לי לנחש שבשולחן ליל החג היו למשפחת ברוד לא מעט אורחים וגם זה דורש הכנות. ובתוך כל הלחץ הזה של ערב ראש השנה - תקיעת השופר של החבר שלי מעסיקה אותו הרבה יותר משהיא מעסיקה אותי

ידידיה מאיר מספר על ליאור שי זצ"ל, שכונה "לוחם השמחה". מה נתן לו כוח להילחם בכל יום עבור השמחה, ומה איחל לבנו בבר המצווה שלו? לזכרו

מדוע אנחנו מקבלים כמובן מאליו את העובדה שבכל שנה יונתן בן ארצי הוא הנואם המרכזי ביום הזיכרון לרצח רבין? ולמה אני לא מזהה את פניו של תא"ל הרב אייל קרים, הרב הראשי לצה"ל?

המיקום הגיאוגרפי לא באמת משנה, גם לא מי היה ראש הממשלה או אפילו נשיא ארצות הברית. ממלכות וממשלות קמו ונפלו – אבל הרוח המיוחדת של מערבא, הרוח המיוחדת של הרב צ'ייט, לא השתנתה

לראש ממשלת ישראל נטול המנדטים דרוש חזון ואג'נדה פוליטית. אפשר ממש לפרסם מודעת דרושים בעיתון: ראש ממשלה מחפש אידיאולוגיה. אתם יודעים, כדי לפתור את העניין הקטן הזה של מצביעים

עליתי ברגל חמש קומות לגג של המלון שצופה על הכיכר, כדי לתעד מלמעלה את הרגע המיוחד הזה של התקיעות וקבלת עול מלכות שמיים

פתאום תפסה אותי מחשבה: רגע, רגע. מי אמר שאני צריך להתרגש בתפילה? אולי הקב"ה צריך להתרגש? מי אמר שההתרגשות של הקב"ה תלויה בהתרגשות שלי? זה כמו במסיבת סידור

יהי רצון שבשנה הבאה עלינו לטובה נהיה כמה שפחות כמו הבחור האמריקאי ההוא ש"לא הרגיש כלום", וכמה שיותר כמו שמואל־שמיטה שהשתדל כל ימיו "לחיות ביהדות". לזכרו של ר' שמואל עמנואל ז"ל

זה מעניין. אף פעם לא התייחסתי לחודש הנוסף בשנה מעוברת כעוד חודש שצריך להיערך לקראתו או שאפשר לנצל אותו. אבל זאת הרי ראייה מוטעית וילדותית. קיבלנו השנה חודש במתנה. זה המון זמן שאפשר וצריך לנצל

האם גרובייס הוא פעיל ימין? מפרסם סטטוסים קיצוניים? קורא לאלימות? מי שמכיר את גרובייס, ורבים מכירים אותו, מחייך עכשיו. מדובר באיש נעים הליכות באופן קיצוני, איש של חיבורים, שעבודתו חוצה מפלגות ומגזרים. אולי יש כאן טעות בזיהוי?

אנחנו מכירים את הרב קוק כגאון בתורה ובמחשבה, כרב ראשי, כראש ישיבה, כמנהיג, כמשורר, כאיש חזון - אבל צ'צ'יק מתמקד בזווית שפחות מוכרת לנו: הרב קוק כאיש חסד

את אלה משמאל שתומכים בהתלהבות בממשלה, אני יכול להבין, לשיטתם. את המתנגדים מימין אני כמובן יכול להבין, הם חצי מהעם. אבל אלה שרואים את כל הבעיות, וחוסר היושר, ואובדן הדרך, והנוכלות, והשקרים, ולא מזדעזעים מספיק – מטריפים את דעתי

כל אדם ועולמו. איזו נקודת מבט יפה על המציאות. איזה משפט פשוט ואמיתי. בימים הספורים שחלפו מאז ששמעתי אותו לראשונה, כבר יצא לי לחשוב עליו ולהיעזר בו בכמה סיטואציות

כמו שלא כל מי שמדבר באינטונציה מלטפת על אחדות הוא בהכרח מלא באהבת חינם, צריכים לזכור שגם לא כל מי שצועק וזועק הוא בהכרח איש של שנאה ומדון. וזה מבלבל לפעמים

מכל מאות המגיבים הבאמת מרגשים, אני רוצה לצטט דווקא את אלה ששיתפו בקשיים שלהם, בהתמודדויות שלהם, וגם כאלה שכתבו מה נותן להם כוח להמשיך באתגר היומיומי

יש דפים שהיו קשים במיוחד ובגלל קוצר הזמן וקוצר השכל המשכתי הלאה, בלי שהכול היה נהיר לי עד הסוף. אבל בהחלט אפשר לומר שבכל יום היה לי קשר עם הדף. וזה המון. שבע וחצי שנים של קשר יומיומי