הרב יצחק זילברשטיין

"מאה שקלים בבקשה", אמר הנהג, והבחור יצא מהמונית, הניח מטבע של שקל ביד הנהג, וקרא לעברו (בעברית צחה): "זו הפעם האחרונה שאתה מרמה אנשים"... וברח מהמקום

אדם שנקטעו שתי ידיו - האם מותר לאדם בריא להניח לידו תפילין של יד, או שיש בזה משום "לועג לרש"?

הרוכל הגוי התבלבל, התבונן שוב על מרכולתו, וניסה לחפש את התפילין של ימין. משלא מצאם התנצל: "אני מצטער זה מה שיש לי".

הבחור פנה אל בעל האולם, והתלונן בעדינות: "כיצד הינכם משליכים מזון כל כך יקר לפח, הלוא ישנם באמריקה כל כך הרבה 'הומלסים' (עניים חסרי בית) רעבים ללחם?!...".

החוקר מסיים את מכתבו ומבקש: אודה לכבוד הרב אם יורה לי במה כדאי לי לעסוק בזמני הפנוי?

בכל אותם ימים בהם נעדרה אמא, אכלתי את הארוחה בתיאבון רב. לא השארתי אפילו גרגיר אחד של אורז בצלחת. עד שגיליתי את האמת

מיד ברגע שיעקב סיים לפנצ'ר את הגלגל האחרון, לפתע, הופיע אדם שצרח עליו בזעם: "מדוע אתה מפנצ'ר לי את הגלגלים, מה עשיתי לך?! אני כבר מזמין לך משטרה!...".

ראובן טען לעומתו: "אולי איני צריך לשלם, שהרי ממילא לא עמדת לשהות כאן בשבת והדירה היתה נותרת ריקה... וגם אם חייב אני לשלם לך, הלוא די היה לי בשכירות בשווי 500 שקלים, ותוכל ליקח אותם משמעון...".

היהודי הופיע למחרת בבוקר בבית הכנסת. הודעתי לו מיד שטעיתי, ובכל זאת הוא נשאר להתפלל עמנו

בלילה, הכלב לא הצליח להירדם, והרבה לבכות וליילל מחמת פצעיו וכאביו. ניסיתי למצוא עצה, כיצד אוכל להרגיעו מסבלו. לבסוף החלטתי, שארגיע אותו על ידי... כדור הרגעה.

הדברים התגשמו אצלנו בסופרמרקט; האנשים הגיעו רעבים, ומילאו את עגלותיהם במצרכי מזון רבים...

הבחור ההוא, שעומדים לעקוב אחריו, היה אחד מחבריי לישיבה, ובהגיע האוטובוס לתחנה, זינקתי מיד החוצה, ורצתי לחדרו... הודעתי לו: "מי שעתיד אולי להיות ה'שווער' שלך, עומד להגיע לישיבה, על מנת לבלוש אחריך...".

"מדוע מיהרת כל כך להזעיק את מכבי האש, אילו היית נוהג באיפוק, היית מגלה תוך כמה רגעים שאין כאן כלל שריפה!"

"מי נתן לך רשות לפרק את המזגן שלי?!", השתומם שמעון בהתרעמות

עברתי את כל מראות השואה, והגעתי לארץ בתור פליט לאחר המלחמה. הייתי בחור מבוגר ובודד, ולא ידעתי אנה אני פונה

כל בני המשפחה כולם עמדו לרכוש כרטיסי טיסה ולטוס יחדיו במטוס אחד, הסבא והסבתא, הבנים הנכדים והנינים

הדיירים מתבוננים בנעשה ממרפסות בתיהם, מתוך חרדה ולחץ, ומייחלים לרגע שבו יתבשרו על לכידת הנחש, והנה הבשורה הגיעה! הלוכד הודיע לדיירי השכונה שמשימתו עלתה בידו, ואף הראה להם את הנחש התפוס בתוך השק שבידיו

מאוחר יותר הגיעו עוד שני מלצרים, וגם הם התחננו לקבל את דמי השירות, "כי אין סיכוי שנקבלו מרב המלצרים השרלטן..."

האם אכן אוכל להשתמש בפסוק זה שהזדמן לי בעלייתי לתורה, או שאין לכך משמעות אלא זה סתם גורל ו'ניחוש'...?

"ראה נא - הסביר שמעון - המצוות שקיימת, היו כרוכות בעימותים ומחלוקות נוראיות; את הגבאי פלוני זרקת מבית הכנסת בבוז, ואת האחר ביזית ברבים, וכו' וכו'... ובקיצור, נהגת ממש כ'קורח', וככזה, אני מסופק אם מגיע לך השכר?..."