הרב משה שיינפלד

אם אנו לא מסוגלים לעשות את המעשה בגלוי וללא העלמה, אם אנו לא יכולים לקבל אחריות מלאה למעשינו – אין לנו אפשרות לעשותו

מחלוקת "לשם שמים" זה אומר שיש חילוקי דעות ויש שוני בין בני אדם, אולם כל חלק נותן מקום גם לחלק השני ולא מנסה לדחוק אותו

יעקב לימד אותנו לבקוע את הירדן על ידי תפילה והישענות על השם, והוא זרע בדמעות את היכולת הזו לבניו אחריו

יעקב מלמד אותנו שאין דבר כזה באמת "לברוח". האדם היהודי נישא בכל רגע נתון על כפות ידיו של הבורא

היכולות והפוטנציאל שהיו טמונים בעשיו, יכלו להביא אותו להיות כאחד האבות. את הפוטנציאל הזה יצחק ראה

כשאדם נמצא בתוך הסיטואציה, הוא פחות שם לב לנגיעות והאינטרסים החבויים בצפונות ליבו ומוליכים אותו שולל. רק לאחר שאדם כבר יצא מהסיטואציה, וכשהוא משחזר את אירועי העבר, הוא מסוגל לשים לב למניעים האמתיים שהיו לו

בורא עולם ברא עולם מופלא, הגביל אותו ואמר לו בסיומם של ששת ימי הבריאה "די", והוא עדיין מגביל אותו בכל רגע נתון בתוך גבולות הטבע שהוא קבע

נח לא שלח את ידו רק כדי להביא את היונה פיזית אל התיבה, אלא גם כדי שהיא תנוח בכף ידו לאחר מסעה, שלא הניב בשורה משמחת

מדוע קוראים את הפסוקים העצובים על פטירת משה דווקא ביום שמח כשמחת תורה? ומה פשרה של אהבת עם ישראל את ספר התורה?

"הצור – תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט". כלומר, פעילותו המעצבת של השם – בכל שלב של היצירה – היא גמורה ושלמה