כל התכנים של הרב דן טיומקין

האם כל הרגל שנרגיל בו את הילדים אכן יישאר איתם לתמיד, ומה אפשר לעשות כדי שאכן יישאר?

ילדים, תפילה ומה שביניהם: המטרה היא שחווית התפילות בימים הנוראים תיזכר אצל הילד כחוויה חיובית ונעימה

פרופורציות, הכרת הטוב, התחדשות ורושם ראשוני: לקחים מפרשת השבוע, שנוגעים לכל הורה

לא צריך באמת שמישהו יבחר בנו וימַנֶּה אותנו לתפקיד הזה. זה לא משנה

היועץ לא רק אוכף ולא רק משפיע, אלא גם מתייחס לכלי של המקבל, ודואג להשפיע בצורה מותאמת ומדורגת. היועץ גם שומע וגם מייצר דיאלוג

3 נקודות עבור המורים, שכדאי לקחת איתנו ולזכור כל השנה

לפעמים אנחנו באמת מעירים רק הערה קטנה, מתוך לב טהור וחם. אבל כאשר אצל השומע יש פצע טראומטי פתוח סביב אותו נושא, מספיקה הערה קטנה כדי לייצר תגובת נגד חסרת כל פרופורציה. מה כבר אמרתי?

ה"ימין מקרבת" היא תנאי מחייב לכל סוג של "שמאל דוחה"

יש לילדים האלו המון סיכויים להצליח. דווקא בגלל ההפרעה, יש להם דרכים מופלאות של פיצוי, ויש סל שלם של יכולות חזקות שמתגבשות להן

ההיכרות שלי עם הרב אורי זוהר זצ"ל, והתובנות שלו לגבי נוער בסיכון בכלל, וילדי קשב בפרט

לכל אחד יש איזו "שפת אהבה" עיקרית, וכמה "שפות אהבה" משנִיות, וכשנותנים את כל הלב לילד ב"שפת אהבה" שאינה מתאימה לו, זה "פוּל גז בניוטרל" - זה קצת לבטלה

אם נלך בצורה קשה עם העיקש, זה רק יגרום לו להתעקש יותר. אז איך כן?

חולה צריך להרגיש שאוהבים ומקבלים אותו. זו הסביבה שבה מתרחשים תהליכי ריפוי ותיקון

עד כמה אנחנו מאפשרים לילדים שלנו לקחת סיכונים, ואיך שומרים עליהם בלי לחסום אותם?

דרך הפעולה של הווירוס היא משל מדויק לדרך הפעולה של היצר הרע. אז מה עושים?

בכל אחד ואחת מאיתנו יש הכוחות האלו, והתפקיד שלנו קודם כל להכיר בהם, ובהמשך גם לסנכרן ביניהם

פעמים רבות אנו רואים רק את התוצאה הסופית, ואין אנו רואים את התהליך שהיה לפני. כאשר אנו מעודדים בן-אדם על מעשיו הטובים, הוא מקבל חשק לעשות עוד, אפילו אם התוצאות לא היו משהו

ל"שוערים" קשה להבין את ה"משוררים". אבל הדרך שלהם היא בנייה, גם אם היא עוברת דרך הסתירה

גם על החסרונות צריך להודות. אם לא היה חסר לנו דבר, לא היינו זקוקים זה לזה

איך להתחיל מהתחלה, מה המינימום שצריך לעשות, ואיך מקרבים את הבנים?