כל התכנים של הרב דן טיומקין

כשמגיעים לקצה, כשקשה, צריך לעשות עבודה פנימית, ולחפש את ההרחבות. בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי

החכמה כאן היא לא לאהוב, אלא שהילד ירגיש אהוב, וזה לא אותו הדבר. לפעמים הדרך שבה אנו מבטאים את האהבה היא דרך דאגה ותוכחות, ואצל הילדים זה לא מתפרש כאהבה

בשירים של חנן בן ארי יש תובנות עמוקות על מתבגרים בסיכון. הרב דן טיומקין מביא כמה מהן

בונסאי שאינו מתייאש: איך דואגים שהילד יצמח? דואגים להפסיק לגזום ולקצץ אותו

האם זו התזונה? המסכים? אבחון יתר? בשורה התחתונה, זה לא באמת משנה. השאלה היא מה אנחנו עושים בשביל הילדים שלנו

מה עושים שיש בבית נער בסיכון, אבל גם עוד ילדים שעלולים להיות מושפעים ממנו?

למה אתם לא מבינים מה כתוב בכותרת? זה ממש לא בסדר...

המנהג האפריקאי פחות יעבוד אצלנו, אבל נוכל לגייס את עצמנו למטרה

אלה הדברים שעושה המורה של תמר טיומקין כדי לפתח מוטיבציה ושאיפות

הדרך האוהבת והמקבלת מחייבת סבלנות. הציפיות לתגמול מידי על כל מחווה אינן מציאותיות

אי אפשר לחנך בשלט רחוק, להיות "אבא של שבת" ולהשקיע בילדים רק כשמסתדר לנו. הם באמת זקוקים לנוכחות שלנו

בעיני, יתרו הוא הרב של בעלי התשובה, בזכות 3 לימודים מופלאים שניתן ללמוד ממנו

הרב אורי זוהר תמיד מברך, אבל הוא אומר שעד שנתפלל על הילדים, עדיף להתפלל על ההורים, שיזכו לקבל, לאהוב ולפעול מתוך דעת נכונה

הקרב שלא להיות מובך הופך קשה פי שניים כשמדובר בילדי עולים חדשים או בילדיהם של בעלי תשובה

דווקא בגלל שאתם נהדרים, קיבלתם מתנה. הקב"ה בחר להפקיד בידכם, הורים יקרים, פיקדון יקר, נשמה יקרה, נער עם כוחות נפש אדירים ועצומים. אבל דווקא לכן, השטן נלחם עליו, מכסה אותו בכזו קליפה עבה. הניסיון שלכם הוא לא לוותר עליו

יש כאן ניתוח לב פתוח, לא פחות, שמעמיד את כולנו לבירור דק ונוקב על ערכינו ועל אמונותינו. מה חשוב לנו באמת – ומה רק לוגיסטיקה מסביב. לוגיסטיקה חשובה, של חברה, משפחה, שידוכים, סטיגמות, שזה חשוב, אבל זו לא הליבה. הליבה היא: "מָה ה' אלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ". ותהליך ההתמודדות מול אותם בנים ובנות יקרים מחייב לשים הכל על השולחן. ניתוח לב פתוח

האם יש דרך לשמר את האהבה הראשונית שנוצרה לנו עם בורא עולם במשך כל החיים? ומדוע אנו נכשלים לפעמים במשימה הזו?

כל בעל תשובה צריך לחפש, ללכת אל עצמו כדי למצוא את הדרך. זה אישי, ולכן זה גם כל כך מפחיד

חלק מתפקידנו כלפי עצמנו וכלפי נערינו הוא לדעת לזהות חלומות ונטיות, לתת להם מקום, לתת להם אופק לקום למענו בבוקר. לכולנו זה חשוב, אבל לצעירים כיום - זו ממש הצלת נפשות

יש כאלה אימפולסיביים יותר, שהחיכוך עם הממסד הותיר בהם לא רק חוויות הצלחה, אלא טראומות ותחושת חוסר שייכות. איתם הגישה הסמכותית עובדת פחות, ואיתם חייבים לדעת לשלב לא רק עונשים ופיקוח, אלא לשתף אותם באמת, לגייס אותם, את לבם, לעבר מטרות שהם יהיו מחוברים אליהן