כל התכנים של הרב דן טיומקין

חלק מתפקידנו כלפי עצמנו וכלפי נערינו הוא לדעת לזהות חלומות ונטיות, לתת להם מקום, לתת להם אופק לקום למענו בבוקר. לכולנו זה חשוב, אבל לצעירים כיום - זו ממש הצלת נפשות

יש כאלה אימפולסיביים יותר, שהחיכוך עם הממסד הותיר בהם לא רק חוויות הצלחה, אלא טראומות ותחושת חוסר שייכות. איתם הגישה הסמכותית עובדת פחות, ואיתם חייבים לדעת לשלב לא רק עונשים ופיקוח, אלא לשתף אותם באמת, לגייס אותם, את לבם, לעבר מטרות שהם יהיו מחוברים אליהן

יום ההילולא של רבי שמעון, שבו התגלתה העוצמה של גישה זו, של החביבות והאהבה בין הקב"ה לישראל. ביום זה עלינו לשמוח, ללכת בדרכיו, להרבות חביבות ואהבה, לא רק כשהבנים עושים רצוננו ורצונו יתברך, אלא תמיד – לזכור שהם בנים ולהתנהג אליהם ברחמים

האור הגדול של יציאת מצרים היה זמני, טעימה קצרה של קדושה. כעת, יש לנו עבודה

הילד או הילדה מתחילים להתחצף או למרוד, ופוזלים לרחוב? הרב דן טיומקין במסר עוצמתי וחזק להורים, על הדרך הנכונה להשיב את הנוער הביתה

כאשר מדובר על צעירים, שזהותם עדיין בגיבוש והתהוות, החיבור לתורה הקדושה הוא קריטי במיוחד. אז כיצד נגיע ליהנות מעריבות ומתיקות התורה, וכיצד ננחיל אותה לילדינו?

היסוד שנלמד כאן הוא ברור: אי אפשר להתעלם מהטבע, זה לא יעבוד וזה עלול להיגמר רע. צריך להשקיע מאמץ לאבחון נכון, כדי לדעת לחבר את הילד עם נטיותיו ואישיותו. הרב דן טיומקין במסר חשוב להורים לילדים מתמודדים

יותר ממה שהקב"ה רוצה שהילדים שלנו יעשו מצוות, הוא רוצה שהם ירצו לעשות מצוות. אז איך עושים נחת רוח לשכינה, ולא לשכנה?

מי שרוצה ללמד, מי שרוצה לחנך, צריך להיות מוכן לתת מקום לחניכיו לעבור איזה תהליך, להתגלגל עם מה שיש, ולקוות לטוב. הרב דן טיומקין על מידת הסבלנות

הקב"ה מביט לא רק על זמן ההווה אלא גם על זמן העתיד. מתעלם מההווה הבעייתי, ורואה אותנו בהקשר של זכויות העבר

הבן הרשע, מחמת היצר הרע שבוער בו, מלא כישלונות, ולכן הגיע לייאוש. כך עלינו להשיב לו: גם אם ישראל היו בשיא הטומאה, בתוך מ"ט שערים, יש בנו כח נעלם בשורש נשמותינו, שהניצוץ האלוקי שבקרבנו לעולם לא דועך, וגם בתוך טומאותינו שוכן אתנו הקב"ה. מדובר בעיקרון יסודי וחשוב מאוד, מעיקרי האמונה בהם על כל יהודי להאמין. בכוחה של אמונה זו עתידים אנו להיגאל. עד כאן דבריו, והם מהווים בשורה אמתית לכל מי שמרגיש מנותק

כדי ליצור את השינוי אצל הנערים השובבים, צריך ליצור מרחב שיאפשר את השינוי. מרחב שיאפשר צמיחה ואת תיקון האמון

יסוד מהותי בחינוך: מי שרוצה ללמד, מי שרוצה לחנך, צריך להיות מוכן לתת מקום לחניכיו לעבור איזה תהליך, להתגלגל עם מה שיש, ולקוות לטוב. זה מחייב הרבה ענוה. זה מחייב הרבה סבלנות. אבל חז"ל מגלים לנו שזה התנאי להצליח בחינוך

הדרך היחידה שבאמת מצליחה היא לא להתרחק מהם, אלא להאיר פנים, לקרב, בנועם ובאהבה. לא לראות את אבק הדרכים שמבחוץ, אלא לראות – וכך להתחבר ליהלום שבפנים. אסור לנו להתייאש. עלינו להאמין בהם, ולשקף להם את זה.

כשבאים לעסוק בחינוך, אי אפשר בלי מבט שכזה, שרואה את שורש הטוב, מצליח להתעלם מהביטויים הקשים שלו ומצליח לשקף ולקדם את הנערים, שיראו גם הם את הטוב שבהם, שיתחברו אליו, שימצאו דרכים אלטרנטיביות לבטא ולממש את כל הטוב הרב שבהם

המבט מייצר מציאות. לכן ביכולתנו לבחור להיות משני מציאות, מעודדי התפתחות חיובית, דרך שינוי המבט. כך אומר הבעל שם טוב בפירושו למגילת רות

ניסיתם פעם לדפוק בורג עם פטיש? זה יכול רק לשבור אותו: קשר חם עם ההורים - זה החיסון והתרופה כנגד כל הצרות

מה עושים כשילד לא מתאים למוסד? איך אפשר למנוע נשירה? ומה עלינו לעשות כהורים, כדי שזה לא יקרה? ואיך מתנהגים עם ילד מכעיס בעבותות של אהבה?

אין ספר רפואה שמדגיש כמה חשוב לנשום, כי זה מובן מאליו. כך בדיוק גם אהבת ה' אותנו

כל דור ודור ניתן לו תפקיד מיוחד. לא רק להעתיק, אלא להרחיב ולהוסיף