כל התכנים של סיון רהב מאיר

רהב מאיר משתפת בדעתה על הפייק ניוז שמתרוצץ ברשת ומבקשת כאמא: "תנו לי כלים, האמת הפשוטה לפעמים צריכה להשתמש בכלים הכי מתוחכמים". צפו

האוהלים של בני ישראל היו "תכנון ערים" עם מטרה מאחוריו: להזכיר לנו שהדברים החשובים קורים בפנים, במרחב הפרטי שלנו

כולנו ניטיב לציית להוראות אם רק נרגיש שיש מאחוריהן היגיון, מחשבה, תכנון. אם רק תהיה תחושה שמישהו למעלה מנווט את הספינה מתוך שיקול דעת

כשנעמי שמר נתנה יום עבודה, הברכה שבפרטיות שלנו, תודה על הבריאות בימים של מחלה, והדברים שקורים מאחורי הקלעים

ברכות ליוצאים לחופש הגדול – ומה ההבדל בין החינוך של דור המדבר לזה של הנכנסים לארץ ישראל?

"פעם אחת בלבד", סיפר גבריאל, "החלפתי קצת את הלבוש, וראיתי איך מי שעבד איתי מתחיל לכבד אותי פחות. אנשים רוצים לעבוד עם אדם ישר, לא עם מי שמתחפש

האם הוא רוצה להיזכר כמי שבימיו ישראל התעצמה ביטחונית, כלכלית, תיירותית ודיפלומטית, או כמי שבסוף הקדנציה שלו ישראל שקעה בחוסר אחריות לתוך הדבקה המונית במגפה עולמית?

פועלה של מרים הנביאה, ההבדל בין צעקה ללחישה, והקשר בין מגיפות לבין שנאת חינם

ביי־ביי חתונות של פעילים, להתראות לוביסטים, היו שלום מתפקדים מאורגנים. מעכשיו כל אחד מאיתנו, אזרחי ישראל, הוא מרכז הליכוד שלכם

זהירות מקיצוניות, מה קורה כשמשתעממים ומה קורה כשהנוער ממש לא משועמם, מה שקורה בין הסלון למטבח ודברים לזכרו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל

אין לי עדיין דעה נחרצת בנוגע לתוכנית הריבונות, שיש בה סיכויים וסיכונים, אבל די ברור שאי־אפשר ללכת על מהלך כזה מתוך נמנום ציבורי. כולם מדברים על הקורונה, החל"ת, החופש הגדול

דיברתי השבוע עם אנשים ממשרדי הקליטה, החוץ, הפנים ומהסוכנות היהודית. יש ישיבות ויש דיונים ויש רצון. צריך רק להעלות הילוך. איך?

הגדרה חדשה למילה "רשע", כוחה של תפילה, אופטימיות שאינה בריחה מהמציאות, והידיעה שכולנו באותה ספינה

"גדלים כאן הרבה ילדים שקמים בבוקר ורואים שכל המבוגרים לא הולכים לשום מקום. לא לעבודה, ללא ללימודים, לא לשום מסגרת. הם קמים ורואים שלאבא ולאמא אין לאן ללכת"

הנעימות של נעמי, המעשים הקטנים שהופכים להיסטוריים, והמסר הברור של בעז: כל אדם ראוי לכבוד ולא להטרדה

כל אדם הוא עולם שלם, סוגים שונים של אחדות ואיך לפעמים צריך להתרחק – כדי להתקרב

אלוקים מונה אותנו שוב ושוב, לא כי הוא לא יודע את כמה אנחנו, אלא מתוך חיבה. מתוך רצון לתת יחס לכל אחד

בתוך הציבור החילוני יש הרי דעות שונות, עם נימוקים שונים. איפה הן? האם באמת יכול להיות שאף חבר כנסת בכל המפלגות החילוניות לא חושב אחרת?

אולי זה התפקיד שלנו. לנסות להפוך את הכבוד הזה לביזיון. צריך לשאול את השרים האלה שוב ושוב על פועלם

הסדר הנפלא של האלמנה הבודדה, מה שקורה לנו כשאנחנו בדרך, זום עם הקהילה היהודית באוגנדה והתפילה על חינוך הילדים המאתגר