גולשים כותבים

הילדים, שצותתו לשיח ההורי, חשבו שמדובר בסוג של אסון, והופתעו לראות את ההורים שלווים ושמחים, כאילו לא מרחפת מעל הבית עננה של פיטורין וגזירת עניות

ואכן, ישועת ה' הייתה כהרף העין, באורח נס נתמלאו קני המנורה יש מאין. בכל ירח מלא נוסף אחד, ועוד אחד, ועוד... ועוד, תשעה קנים היו הם, תשעה קני אש מרצדים

החי תחת חופש מוחלט, מעוור את עיניו ממציאות שהיא מעבר, ולא מאפשר לעצמו להבין ולדעת כי יש אלוקים בקרבו ומחוצה אליו. יוון ביקשה לטמא את אותו זיכוך ראייתי, את ההבנה כי קיים מעבר, כי יש השגחה פרטית, יש דין ויש דיין

לא צריך לעבור מלחמות ואירועים מכאיבים כדי להוסיף בטוב, אלא להחליט כל אחת עם עצמה, מתוך החלטה נחושה להוסיף להאיר את העולם באור ה'

כשיש סייעתא דשמיא, אפשרי לקבל דירה בחינם, ולא חסרות לקב"ה דרכים. וכשאין, אז יכול זוג צעיר להתגלגל בדירת מחסן ולחיות בלחץ מתמיד

מה יהיה אחר כך? לא ממש מעניין. את קוטפת את הרגע הזה, גם אם הבדידות מדגדגת לך בבטן

כל ההכנות והמאמצים הופכים ללא רלוונטיים ולא ממש נספרים. הם בסך הכל היו שם, והיוו אמצעי להכין אותנו לקראת המטרה. בסוף אנחנו תמיד במבחן המטרה. האמנם?

היהדות מלמדת אותנו, כי האדם הוא גם מקדש, מקום להשראת השכינה. בו שוכנת הנשמה, שהיא חלק אלוק ממעל, שהיא רוצה רק טוב, והיא מוכנה בכל רגע להרבות טוב בעולם

הם הוכנסו מיד לבדיקה, ויצאו משם, ממתינים לבדיקה נוספת, עומדים מול הלוח האלקטרוני שבימי חול מעדכן על התורים ובשבת מאיר את המילים "שמור את יום השבת לקדשו"

בסופו של יום, כשכוכבים נצצו ברקיע, נצץ גם לה משהו חזק בלב, חיבור נשגב וגבוה שהיה שווה את הקושי, ותחושת סיפוק שלא הייתה מחליפה בשום אושר שבעולם