גולשים כותבים

את יכולה לנצח אותה בנוקאאוט של הורדות ידיים ולשאול אותה שאלה פרובוקטיבית על חייה שלה הדלים, השטוחים, הריקים... אבל את יכולה גם לקחת את השאלה שלה אליך. אל הריק והשטוח של עצמך

זה לא נושא אחד, זה לא מקרה מסוים, זו מציאות אנושית שהתקיימה מקדמת דנא, רק שכלי תקשורת ההמונים והדגשים שהם שמים הפכו את הצדדים הקשים שלה לעיסוק העיקרי של כולנו

הם יספרו לנו את הסיפורים בגרסה המקוצרת, ולא ילמדו אותנו איך להחזיק מעמד. איך לעבור יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, דקה אחרי דקה כשהגלות הפרטית שלנו לא נגמרת. והסוף לא נראה באופק

יש מצבים שהיד שלי נכנסת לכלוב. מסדרת את זה, מלטפת את ההוא, מכניסה אוכל. כעבור שעה, אם אכניס שוב את היד, הם יתנהגו שוב כמו זרים... שכחו אותי. תובנות מאוגרים, מי היה מאמין...

לכל אדם יש המשהו הזה שמחייה אותו, שמקפיץ אותו למעלה. גם אם הוא עדיין לא מצא אותו ולא ער לכך, קיים בתוכו אותו הפוטנציאל להתעוררות הרוח גם ביום הקשה ביותר

האם הוא מבקש כ"כ הרבה? הרי גם אם נקיים את כל התורה במלואה זה עדיין יהיה כאין וכאפס לעומת מה שהוא השפיע ומשפיע עלינו! כמה הוא נותן לנו, ומה אנחנו בכלל מחזירים לו?!

פסקו מחיאות הכפיים שבעבר סיפקו להם את ביטחונם העצמי וטרפדו את דימויים בעיני כולם, פסקו הפרסומות בשלטי חוצות אשר המחישו להם עד כמה הם נחוצים בעולם

החושים של האדם הם בהחלט פתח שדרכו אנחנו קולטים את העולם, אבל לא מהפתח הזה יכול האדם להתמלא! מה שנכנס דרך הפתח הזה הוא מוגבל

מה עושים כשבלוטת התריס מפסיקה את פעולתה במשך שנה וחצי? שיתוף אישי בסאגה רפואית עם מסר מחזק עבורכם

מה יעשו השוטרים בימות המשיח? סיפור עם תפקיד מפתיע של שוטרת, ויהודי אחד שזכה להניח תפילין