והערב נא

אלי זיידנפלד בסינגל חדש שיצא לכבוד בר המצווה של בנו, "והערב נא". האזינו

ויהי בחלום הלילה, נזכר האיש שלא קיים את המצוה. קם ועמד בחלומו ובירך על ספירת העומר, והמשיך: "היום חמישה ושלשים יום לעומר שהם חמשה שבועות. הרחמן..."

"איני מוכנה בשום אופן להישאר לבד", אמרה האם, "קחו עמכם את אחד הילדים ותחנכו אותו, את מי שתירצו. השני נשאר עמי בבית..."

לאחר פטירתו של העשיר, נפלה מחלוקת גדולה בין שני בניו היורשים אודות ירושת ספר התורה. כל אחד מן השניים ויתר על כל הכסף והזהב ובלבד שיזכה בספר התורה הנדיר אשר לא יסולא בפז

הרב המזועזע, פנה לשוחח עם הנער הערבי, והלה סיפר כי היהדות מאד מעניינת אותו, "ובפרט השיעור המתובל בבדיחות שמוסר כבוד הרב במתיקות. אני כה נהנה עד כדי כך ש'סחבתי' עמי עוד ועוד נערים להצטרף...

האם הישן במיטה התחתונה נחשב לישן תחת אויר הסוכה, או שמא הריהו כישן תחת המיטה ולא יצא?

רופאים רבים נחלקו עליו, וטענו כנגדו שזו בודאי מחלה מסוכנת ועל החולה בה לאכול ביום הכיפורים

אך עד מהרה נוכחו כי כוונה אחרת לרבם, וכאשר גמר את מעשה המילה והגיש לפיו של הנימול אצבע טבולה ביין כנהוג, התבטא שלא כדרכו ואמר: "נכנס יין יצא סוד"!

הם יערכו משתה, בו ישקו חברם יין במידה מרובה, וכטוב ליבו ביין יוציאו ממנו את סודו, שהרי "נכנס יין - יצא סוד"

והנה, לצידי נעמד אסיר שהיה ממש תינוק שנשבה. לאיש, לא היה כלל מושג בתפילה, כך שמחוסר ידיעה התפלל קצת בהרמת קול, אך בהתרגשות גדולה. וכה אמר בתפילתו: ה' שפתי תפתח...

האם רשאי לכתוב עבורם ספר תורה, שהרי על כל פנים יהודים הם וחייבים במצוה זו (ואף הוא זקוק לכסף), או שמא בל ישתתף ויתחבר עמם כלל ועיקר

מעשה שהיה ביהודי עני ואביון, שהיה עובר מפתח לפתח ופושט ידו לצדקה. פרוטה לפרוטה הצטרפה, ואפשרה את מחייתו הדלה

תורמים אלו מביאים או שולחים את בגדיהם למקום זה לאחר שאין להם יותר חפץ וצורך בהם, כדי שאחרים הזקוקים ייהנו מהם. בגמ"ח מסדרים את פריטי הלבוש במדפים וארונות בכדי להקל על המחפשים למצוא את הפריט בו חפצים

האם רשאי הוא להשתמש בשטר, או שמא עליו לגונזו, מחשש שיימחק חלילה שם ה' במשמושי היד?

לא היו לילד זמני אוכל ושינה, משחק ומנוחה, ולא נתן להוריו הפוגה לא ביום ולא בלילה, לא בחול ולא בשבת. החיים במחיצתו הפכו לסיוט מתמשך

שאל החולה: האם עלי ליטול עמי את התפילין ולקיים את מצוות התורה, אף על פי שלבסוף יישרפו, או שמא אסור לי להביא לשריפתם

"הלא השנה היא שנת שמיטה, ושמא אין לקיים בה את מצות שילוח הקן?..." חייך התלמיד-חכם ואמר: "סבתי היקרה, בשנה השביעית נאסרנו בעבודת האדמה והאילן, אך מה עניין שמיטה לשילוח הקן?!..."

"הקישוט נאה לאיש או לאשה?", שאלה. השיב הבעל: "פשוט שיפה לאשה". -"אם כן, מדוע לקחת אתה את הבגד המפואר להתקשט בו, ואילו לי הבאת את הפשוט!"

האם יש איסור משום "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה" בלבישת בגד המיוחד לאנשים וגם לנשים, כגון מעיל שלובשים אותו גברים ונשים?

האם מותר לו ליטול מטריה זו שניכר שהיא של נשים, או שמא כרוך הדבר באיסור "לא ילבש"?