והערב נא

כשאת העולם כולו הסעירה ה'שפעת המקסיקנית' , שגרמה לתמותה ובהלה רבה, רח"ל, נשלחה אל מו"ר שליט"א שאלה מעניינת מאת שני רופאים מומחים, שנדרשו לטפל ביהודי שחלה במחלה הנוראה, שכידוע הטיפול בה כרוך בסכנת הידבקות

ניסיתי להסביר לו כי טעה בחישוב, והברית אמורה להיערך מחר, כמצוות התורה "וביום השמיני ימול", אך נענה ה'עם-הארץ' בגאוה: "לא טעינו, אני יודע היטב שהבן נימול לשמונה ימים. אלא שיום רביעי אינו יום כל כך מתאים לנו

ביום מן הימים, מגיע אל מנהל הקרן, יהודי בר-אוריין שהינו אלמן (ב"מ), המטופל בתינוקות וילדים קטנים, וביקש לקבל תמיכה מהקרן של השוטים. "עבור מי אתה רוצה את הממון?", שאל המנהל. "עבור עצמי", השיב האיש

מתוך מקום המסתור בו עמדתי, הצלחתי להבחין כי המשאית מלאה ממש. ברור אפוא כי יש לה עוד כמה 'תחנות' לפרוק בהם את בשר הפיגולים...

בעל המעדנייה הבחין בהמולה שנוצרה סביב 'טקס' קביעת המזוזות בחנוית הסמוכות, ופנה אלי בתביעה: 'מדוע דילגת עלי! גם אני מעוניין במזוזה...!'

כך הם יושבים ומספרים ביציאת מצרים, אומרים את ההגדה מזיכרונם. והנה, כשהגיעו ל"מוציא מצה", הוציאו היהודים הללו את כזית החמץ מאמתחתם, והתחילו באמירת "לשם יחוד"

"לדעתי אין ברירה אחרת מאשר להטיל בין שנינו גורל, והזוכה יקבל לידיו את המצה, ובכך לפחות יזכה אחד מאיתנו לקיים את המצוה בשלימותה"

והנה, בליל הסדר, פרצו גנבים לביתו של ראובן, וגנבו את כל הממון המופקד אצלו. התברר כי הגניבה התבצעה בקלות, מאחר וראובן לא נעל את ביתו באותו הלילה

עד מהרה נודע לו איך וכיצד זכה במבצע. המוצרים שהיו באותה העת בבית, לא היו אלא המוצרים שלו...

פעמים ומגיעים לאוזנינו ביטויים כגון: 'משיח יגיע ואתה עדיין לא תסדר את העניין...', 'לא כדאי להמתין לו, הוא יגיע כשיבוא המשיח', 'למה אתה מחכה, לביאת המשיח?'

"עברתי תאונת דרכים קשה וניצלו חיי בנס". הרב המשיך לחקור: "מתי בדיוק אירעה התאונה?", תחילה ניסה האיש להתחמק, אך לבסוף הודה, "התאונה אירעה בשבת האחרונה"...

האיש הכניס את ידו לכיס מכנסיו, ושלף, לתדהמת כל הציבור, שטר של 100 שקל - בעיצומה של השבת - והושיט את הכסף לגבאי...

הדחקות והמחסור בביתו של ראובן היו נוראים. הגיעו הדברים לידי כך, שסעודת השבת בביתו כללה קופסת טונה וקופסת סרדינים קטנה לכל בני הבית. זה היה ה'בשר ודגים וכל מטעמים' שלהם

האם בכלל מותר לי לנסוע בצמיגים שהחליף לי בעל הפנצ'רייה, הרי מן הסתם הם נגנבו מהקרבן שקדם לי?...

"יקירי, תוכל לעשות עמי חסד... אני עומד לפני נסיעה לחו"ל למשך שבוע, אודה לך אם תוכל להיכנס לביתי מידי יום, על מנת להאכיל את הדגים בכדי שלא ימותו, ולהשקות את העציצים בכדי שלא יכמשו..."

"אני מוכן להתקרב קצת. רק דבר אחד מבין שניים אקבל על עצמי - או שמירת שבת או טהרת המשפחה! תאמר לי בבקשה את מה להעדיף, כי להתחיל לקיים את שניהם איני מסוגל..."

"למה לך למהר כל כך, אולי תערכו עוד מספר פגישות?..." אך הבחורה בשלה: "כבר מיצינו מספיק את הפגישות, והגענו להחלטה ברורה. חבל לבזבז זמן מיותר בעוד פגישות"

עשה לך קהלות גדולות, ודרוש לפניהם ברבים בהלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת, ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה...

"אני נורא מצטער יקירי, נפלה כאן טעות מצערת. זה עתה ספרתי לאשתי על המחבת שהשאלתי לך, ואמרה כי זו מחבת חלבית..."

הילדים, שהגיעו כבר לגיל מצוות, הכריזו בגאווה "הבאנו בכורים עבור הכהנים שבבית המדרש", והניחו את הטנא ליד ארון הקודש