והערב נא

לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה (דברים כ"ב, ה')! מהו הדין במקרה זה?

ה"תורם" נלקח לחדר ניתוח בעודו בחיים, לצורך עקירת האיברים מגופו, והעברתם אל החולה שנזקק לתרומה. במילים אחרות: הרופאים הסיניים הורגים את הנידון למוות, על ידי לקיחת איברים חיוניים מגופו

איני מכירכם כלל, זו הפעם הראשונה שביקרתי בבגדד, ולעולם לא הייתי בעלה של זו!..."

"הכעס - יתרחק ממנה עד קצה האחרון, והזהירו חז"ל הרבה עליה", שמלבד שהרגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותא , עוד נזקיה רבים ונוראים

שאל בעל הרכב: מה עלי לעשות כעת? הרי לנהוג כך בודאי שאיני יכול, מחמת החול המכסה את השמשה. והפעלת המגבים (וישרים) הרי כרוכה במחיקת השם

פעם אחת הגיע אל מרן הגאון רבי שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל יהודי שהיה חולה מסוכן, לא עלינו, ושאלו איך להתחזק ולעורר רחמי שמים על עצמו בעת צרה זו?

החל שמעון לברך: "ברוך אתה... מלך העולם..." לפתע קפץ ראובן והמשיך: "שהכל נהיה בדברו"!

האם על המברך לברך עתה פעם נוספת, שהרי יתכן וברכתו הראשונה על המאכל שביד חבירו היתה לבטלה?

לאחר שמסר את פרטיו ואת פרטי בת הזוג שמחפש, אמרתי לו שבע"ה אשתדל עבורו. אלא שטרם ניתק אמר: רק רגע, שכחתי לציין פרט נוסף: אני לא יהודי אלא גוי!

אף כשניסתי לשכנעו כי עלינו לקבוע מזוזה בפתחנו מחמת הסכנה המרחפת מעלינו, לא הסכים, מאחר והוא קמצן גדול ואינו מוכן להוציא ולו פרוטה אחת גם עבור צורך נחוץ שכזה!

השניים בנו בית חדש, וכאשר ביקשה האשה לקיים את מצות התורה וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (דברים ו', ט'), קם הבעל ומיאן בתוקף

לפני כניסת החג, אחד משכניה עבר בחדר המדרגות והריח ריח חרוך נודף מהמטבח שלה, הוא הבין שיש כאן בעיה, אבל לא ידע מהי, האם הושאר סיר על גז דולק, ודי בסגירת ברז הגז, או שמא יש קלקול במערכת החשמל

היה זה תוכי שצפצף בקולו מתוך אחת החצרות. התקרב האיש והבחין כי מדובר בתוכי שלו, אשר נגנב לו לפני מספר שבועות

לאחר מכן הגיע נחמן, בעל הילקוט, וכשפתח את ילקוטו חשכו עיניו... הנה הוא מגלה כי המחשב הנייד החדש שרכש בדמים רבים נופץ לרסיסים!...

ניהלתי מרדף אחר הנער על מנת להצילו, אך הוא לא שמע את קולי ובטוח היה כי מעוניין אני לפגוע בנפשו

הנהג התבונן במראה, ומשלא הבחין במאן דהוא, סגר בעזרת הלחצן החשמלי את דלת תא המטען, והחל בנסיעה...

והנה, כאשר התעורר משנתו, מצא את עצמו בדיוק במקום בו עלה לאוטובוס. 'איך יתכן שעבר זמן כה רב ונותרנו באותו מקום', הרהר בתמיהה

מעשה שהיה, בראובן ושמעון ששבו יחד לביתם לאחר סיום יום עבודתם. וישא שמעון את עיניו וירא למולו חנות תכשיטים, ופתאום נזכר כי טרם רכש עבור רעייתו מתנה לכבוד החג

האם מחוייב אני לשלם את מלא הסכום שנדרתי, או שמא רק את חציו, שהרי רק חצי מהאבידה נמצאה. והסתפק עוד אם בכלל חייב לקיים את נדרו, שכן התנאי לא הושלם...

"איני צריך לנסוע לשום מקום. ברצוני לבקש מכבודו להפעיל את המונה ולהיכנס לבית ה' על מנת להשלים לנו מניין"