איה קרמרמן

שנים אני מחפשת את הזהות שלי. תוהה אם אני קודם ישראלית או יהודייה. תוהה אם ל"ג בעומר הוא לזכר בר כוכבא כמו שלימדו בבית הספר, או לכבודו של רשב"י, שהיא האמת שהחביאו ממני

איה קרמרמן נזכרת ביום העצמאות של לפני 10 שנים, ומונה את השינויים שעברה בעצמה, ושעברה הארץ. וגם: מתכון לחומוס משודרג

"זה לא היה נחשב דתי לשמור שבת, כולם שמרו שבת. אפילו במסרק לא השתמשנו". סבתא של איה קרמרמן נזכרת בחיים שלפני השואה

הזיכרונות שלי מלילות הסדר לאורך שנות ילדותי יצרו עבורי מסורת. האם אוכל ליצור מסורת חזקה עבור ילדי? וגם – נוטלה כשרה לפסח

מה הייתם עושים אם היה לכם זוג חברים בלי ילדים? או חבר שמעוכב זיווגו? לנו יש חברים כאלה, והסוף טוב

אה, רגע. חיפשתי, ומתברר שזה לא כתוב בשולחן ערוך. אז בשביל מה להתחיל בארונות?! בשביל מה? הרי עד פסח גם ככה הכול יתמלא באבק! כמו שאמרתי, מנקים וזה מתלכלך. טריק כזה של ה׳, שמעוניין לראות אם אפשר לעבוד על המידות עם ספוג הפלא ביד

כל כך הרבה שנים חשבתי כמוה, על ושתי החזקה ואסתר המוחלשת, על מקומי בזוגיות מול בעלי ולא לצידו. עד שזכיתי לחזור בתשובה ולקבל כלי עבודה איך לשמור על הדבר הכי יקר לי בחיים

חשבתם פעם על הפעם האחרונה כקונספט? אם מנטרלים טראומת ילדות לא פתורה, תגלו שהסתכלות על דברים כאילו זו הפעם האחרונה שהם יקרו יכולה להיות רגע מכונן

איך נשארנו בתחושה של יתמות לאורך כל השנה האחרונה, גם באופן אישי וגם כגדול בדורו. וגם: ריבת אתרוגים עם ברכת הרב

בתור אמא צעירה השקעתי בלי סוף בילדים, והכל לווה באי שקט. באמהות של היום, המאוחרת, אני רואה משהו אחר, רגוע יותר

ט"ו בשבט זה החג של בעלי התשובה, הבינה איה קרמרמן כשהפכה בעצמה לכזו. יום שכולו נטיעה, צמיחה, התחדשות. תראו לי בעל תשובה שלא מרגיש שהזרע הזה – זה הוא

איה קרמרמן גילתה שמה שמחבר אותה למצווה – אלה בעיקר הרגש והתפילות. אז איך אופים חלות, ומה בלישה מעורר כל כך את הלב?

אז בת שלי, אוצר עצום שלי, מה אני מאחלת לך ביום שאת מקבלת לידייך הרכות את הסידור הראשון שלך?

תסריט לחוד ומציאות לחוד. כמה מאיתנו באמת כובשים פסגות? כמה משנים סדרי עולם? וכמה מתבוננים בראי של חייהם וחשים אושר?

כמו בחקירת שב"כ ניסיתי להוציא ממנו תשובה ברורה, ולהבין מה גרם לו להפסיק לשמור תורה ומצוות. לבעלי תשובה, אולי בעצם לכולם, יש את הפחד המשתק שהילדים חס ושלום יחזרו בשאלה

גרתי ברמת השרון וראיתי מקרוב את הניסיונות לגרש את שומרי המצוות שהעזו לגור שם. בעיניי הסיפור הוא לא הישיבה ברמת השרון אלא גדול בהרבה, הוא ראי של החברה הישראלית

לרגל חתונתה של האחיינית הראשונה שלי, כמה טיפים לזוגיות שיעזרו ביום סגריר (שלא יבוא)

"כשתדליקו נרות השבוע, תביטו על החיים שלכם, ותדליקו נר חנוכה בהודיה לא על מה שהיה אז, אלא על השפע מהאין-סוף ברוך הוא שהוא מרעיף עליכם בימים האלה בזמן הזה. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"

"יש אין ספור סיטואציות שממש לא חשבתי שאגיע אליהן. אם בתחילת התשובה היו מראים לי סרט עתידי על חיי, הייתי אומרת שהתסריטאי לוקה במחלה פסיכוטית". טורה של איה קרמרמן

"לא נעים להגיד בפומבי. אבל אני קטנת אמונה. בעצמי. אני לא באמת יודעת מתי זה התחיל, או מי בדיוק טרח להאכיל אותי טיפין טיפין בחוסר אמון פנימי, למי היה מה להרוויח מכך, אבל זה חלק ממני"