איה קרמרמן

העיניים המקומטות מדי "לגילך" הן עיניים שלמדו לראות את הטוב באחר. למדו להסתכל סביב ולהיות רגישה, גם למי שלא מכירים. אלה עיניים שלעיתים נפוחות מדמעות

אני מאוכזבת מהם. הפרת הנחיות היא טיפשית, מפונקת, ילדותית ובעיקר אנוכית. מחילה, אבל אני מצפה ליותר מאלו שטוענים שהם צועדים בדרך האמת

אני רוצה בית קטן שקל לנקות אותו. אני רוצה בית ענק שכיף לארח בו. אני רוצה שבעלי יקנה לי צמיד זהב לחג, ואני רוצה לזכור שאני ממש לא צריכה שום תכשיט

אני מתחברת לזה מאוד - סור מרע ועשה טוב. אין פה הפחדה או תמונות קשות לצפייה. אין פה אחריות גלובלית מייאשת. יש פה משהו פשוט, קרוב לעצמי, כמו שאנחנו אוהבים. רק לנקות ולחזק את הגוף

הוא מדבר בגלוי ממש, ועדיין אני מוצאת את עצמי ממש לא מבינה מה הוא אומר, מנסה לקרוא את משמעותה של תמונה חסרת בהירות

החבר'ה לא הנידו עפעף. הסתכלתי עליהם. "אתם רואים למה משיח לא בא? כי אף אחד לא משתכנע שזה הוא"

בראת לנו עולם חדש. שלחת לנו סימן שהוא כל כך קטן בגודלו וכל כך ענקי בעוצמתו. ברור שהכול מעשי ידיך. אבל אפילו שמעשי ידיך מלאי רחמים, תן לי לראות ולהבין שאלו רחמים כמו שאני תופסת רחמים

יש רגעים שאור הזרקורים מרגיש כמו ליטוף עדין של שמש בשקיעה. שחרר את הצורך שלי להרגיש בו

מרוב שהוא חושש לילדים הרכים, שפלורליסטיותם אומנותם, הוא הקים מלשינון להורים מודאגים מתכנים יהודיים בגני הילדים

אם לא אאמין שבינוני זה טוב לכתחילה, אם אייסר את עצמי על כך שלא אהיה הרבנית קנייבסקי או הרבנית קוק, לעולם לא אוכל להיות האיה הכי טובה שאני יכולה להיות